סקר ארכיאולוגי של ישראל , מפת צאלים [129] – מאת דן גזית

סקר ארכיאולוגי של ישראל , מפת צאלים [129] – מאת דן גזית

סקר ארכיאולוגי של ישראל , מפת צאלים [129] – מאת דן גזית

 

הקדמת המחבר

 

עבודת השדה בתחום מפת צאלים הייתה כרוכה בשני קשיים בסיסיים: א) מאחר ורוב שטח המפה מצוי בשטחים סגורים של מערכת הביטחון (ראו להלן בפרק "התשתית") שהכניסה אליהם טעונה באישור פרטני מראש ולעיתים אף מנועה לחלוטין – עבודת הסקר הסתבכה ונתמשכה לאורך שנים רבות. ב) ברוב שטחה של המפה ניתן לנוע רק ברכב גבוה ורב-מינוע;  הייתה זאת מגבלה נוספת שגרמה לעיכובים רבים.

השלב הראשון של סקר מפת צאלים התבצע במקביל לזה של מפת אורים (גזית תשנ"ו: 7), במהלך השנים 1979-1975 (גזית תשמ"ג: 56). שלב זה נערך ביוזמתי ובזמני הפנוי. עיקר הגזרה שמצפון-מזרח לאפיק נחל בשור נסקר בעזרת מרדכי (מוטי) בלושטיין. בשנת 1978 אושרה פנייתי אל הנהלתו של אגף העתיקות והמוזיאונים לתמיכה בעבודת הסקר, ואז גם הועברו תוצאות הסקר בצורה מסודרת למזכ"ל האגודה לסקר ארכיאולוגי של ישראל, יהודית בן-מיכאל, לפי הדרכתהּ.

השלב השני של העבודה התנהל במסגרת כהונתי כארכיאולוג מחוז מערב הנגב ברשות העתיקות; העבודה התבצעה לסירוגין בעונות החורף של השנים 1995-1992. בסיום שלב זה הושלם הסקר בלמעלה ממחצית המפה (גזית תש"ס, גזית 1998).

השלב השלישי והמסכם של הסקר יצא לפועל בשנים 2001-1999, בהנחייתו של מרדכי (מוטי) היימן, ראש ענף סקרים ברשות העתיקות והוא התרכז בעיקר באזור החולות הנודדים שבדרום המפה.

עבודת השדה לוותה מראשיתה בהדרכה מדעית על ידי רם גופנא; עמיעד ברזנר, בכהנו כמפקד הסבה בבסיס צאלים, סייע רבות; עמי ברנשטיין מגבולות דיווח לי על אתרים אחדים; דב נחליאלי, ארכיאולוג מרחב הדרום ברשות העתיקות – תמך וייעץ; בימי סקר בודדים השתתפו רותם גזית, פרחיה נחשוני, מאיה קריסטל, יפה נפתלוביץ, פרד כהן וניצה גזית; מוטי היימן מדד את האתרים  מס' 122 ו-129; פנחס (פיקי) שדה העלה בפני תובנות חשובות על החולות הנודדים; בעוזי פז נועצתי בנושא צמחיה; דניאל ציפר עזר בהגדרת התקופות הפרהיסטוריות בחלק מהאתרים.

לכל אלה נתונה תודתי.

 

תולדות המחקר הארכיאולוגי בתחומי המפה

 

החוקר הראשון בעת החדשה שתיעד את סיורו בסביבה היה ו' גרן (גרן, תשמ"ב: 189), שעבר בצפונה של המפה בשנת 1866 ותרם פרטים לאופיו הגיאוגראפי של השטח.

בשנת 1902 סייר באזור החוקר א' מוסיל, שתיעד את תפרוסת החורבות, היישובים והמאהלים הבדווים שבתחומי צפון המפה (Musil 1907: 60-62).

בשנת 1929 סקר א' מקדונאלד, שפעל מטעמה של משלחת החפירות בתל אל- פארעה, ארבעים ושניים אתרים פרהיסטוריים (("Flint Sites" לאורך נחל בשור ופרסם חלק מן התיעוד (Macdonald 1932). בתחומי מפת צאלים צוינו אז שמונה אתרים על גדות נחל בשור ובקרבתו

(ארכיון רשות העתיקות – לשעבר ארכיון רוקפלר – אוגדן 53).

בשנים 1932-1930 סייר באזור י' עורי (דו"חות בארכיון רשות העתיקות) וא' אלט סייר בו פעמים אחדות בשנות השלושים (Alt 1935).

ג' קראופוט-פיין – שהייתה חלק מצוותו של מקדונאלד – סקרה בשנית, בשנת 1935, אתרים מן התקופה הכלקוליתית לאורך נחל בשור ואז הביא בדווי לידיה מטמון של סכיני צור מאתר מס' 160 (תל טווייל. Crowfoot Payne 1978: 19; בשנת 1965 חזרה קראופוט-פיין ובקרה באתר, עם א' ת' ייבין והמחבר, ואיששה את נקודת הממצא).

י' ברסלבסקי ביקר בסביבת פינתה הצפון-מערבית של המפה בשנת 1945 ודיווח בפירוט על התנאים הפיזיים ועל שבטי הבדווים שבסביבה (ברסלבסקי תש"י: 394, 404). במהלך שנות ה – 50 וה – 60 סקרו ד' אלון וע' ענתי אתרים בגדות נחל בשור, חלקם בתחום המפה (לא פורסמו דו"חות).

בשנת 1964 סקר נ' גליק אתרים אחדים בתחום המפה (Glueck 1965;;     Vogel 1975- אתרים מס' 510-505, חלקם עם המחבר).

בשלהי שנות ה – 60 וראשית ה – 70 גברה פעילות המחקר הארכיאולוגי בתחום המפה, בעיקר עקב הדיווחים (בע"פ) שהגיעו מאלון, ענתי וגליק. סקרים נערכו על ידי ת' נוי (נוי תש"ל – אתריה מס' 6-1, 6א', 13, 14; נוי 1971), פ' בוריאן וא' פרידמן (בוריאן ופרידמן 1973 – אתריהם מס' 87-82, 89, 92, 92/1, 93) ור' גופנא (עם המחבר). במחקר אתרי "לימס פלסתינה" סקר מ' גיחון (עם המחבר) את אתר מס' 71 (גיחון תשל"ה: 159; "צאלים מזרח" – טעות בנקודת הציון שבטקסט הנ"ל). ד' אלון עבר בשנית (עם ת' א' לוי) באתרים מהתקופה הכלקוליתית שסקר בשנות ה – 50 לאורך נחל בשור (Alon and Levy 1980). בשנות ה – 80 חזרו לאזור נ' גורינג-מוריס וס' רוזן וסקרו גם חלק מהאתרים שנסקרו בעבר על ידי פרידמן ובוריאן, ונוי  Goring-Morris and Rosen 1987: Sites no. H1-5, H13, H82-84, H87, H89))

שתי חפירות ארכיאולוגיות קטנות בוצעו בתחומי המפה: בדיקה בקנה-מידה מצומצם שנערכה באתר מס' 37 (באר צאלים = ביר שנק, כהן תשל"ב), על ידי ר' כהן, וחפירת הצלה קצרה באתר מס' 35 ("פרדס צאלים", ג' סרי, תשס"ג: 123-122).

 

מָחֲקוּ הַסּוּפוֹת אֶת- עִקְּבוֹת שָעֳלֵיהֶם מַחֲרִידֵי הַצִּיָּה, נִתְלְלוּ הָרֵי חוֹל תַּחְתָּם (ח"נ ביאליק: מתי מדבר).

 

מבוא

תשתית ואקולוגיה

מפת צאלים היא המשכה דרומה של מפת אורים (גזית תשנ"ו, וראו שם מבואות ומקורות). שטחה של המפה מצוי כולו בשולי האזור המדברי, הצחיח למחצה (שחר תשנ"ה: 27, רוזנן 1963). כמות המשקעים השנתית הממוצעת שבתחומה הולכת ופוחתת מצפון לדרום: בצפון המפה – הכמות היא כ- 180  מ"מ ובדרומה – כ- 130 מ"מ (שטרן תשמ"ו: 65); מכאן שהשטח מצוי מחוץ לתחומי חקלאות הבעל המסורתית, אך מזמֵן מרעה בשפע לבהמה דקה (מרקס תשל"ד: 24; ברסלבסקי תש"י: 401).

החלוקה הסטטוטורית והתפלגות שימושי הקרקע במפת צאלים הן כדלקמן: 1. נחל הבשור וגדותיו – המיועדים בעתיד ל"שמורת טבע" – כ- 2 אחוזים משטח המפה. 2. קיבוץ צאלים על חלקותיו, השטחים החקלאיים ממערב ומצפון לו וחוות היענים – כ- 26 אחוזים משטח המפה. 3. השאר, כ – 72 אחוזים , הנם שטחי אימונים ("שטחי-אש"), מתקני צבא ומחנות שהכניסה אליהם מוגבלת ביותר. מכאן, שברובה של המפה, בשטחים החקלאיים ובשטחים הסגורים, קיימת בעיה חריפה של השתמרות אתרים (פלס תשנ"ט).

 

התשתית הפיזית של מפת צאלים מורכבת משלושה תאי-שטח נפרדים ושונים: א. נחל הבשור וגדותיו. ב. המדרגה העליונה של הנחל, מצפון-מזרח לו. ג. מרחבי "חולות חלוצה" (Zilberman, E. מפה גיאולוגית 1:20000 של צאלים 14-III, 2004: משרד התשתיות הלאומיות).

 

בתא-שטח א', מטבע הדברים, קיים גיוון רב בסוגי האתרים הקדומים וצפיפותם רבה עקב זמינותם של המים  בגבים של באר צאלים (ביר שנק) ובאר אסנת (ביר א-סאני) (גזית ופלדמן 1995:11)  ובגלל האפשרות לניצול מי גאויות חורפיות באפיק הנחל.

 

תא-שטח ב', המצוי בפינתה הצפונית-מזרחית של המפה, היה במקורו הגיאולוגי  רמה, שבותרה בערוצים והפכה במהלך תקופת הרביעון לאזור גבעי מתון בעל כיסוי ליס וצרורות (דן ויעלון תש"ם: 53-52) (*1) עיקרם של האתרים המעטים שבאזור זה הוא אתרי תעשיית צור בתקופות הפרהיסטוריות ומבני חווה בודדים מהתקופות הרומית-ביזנטית והאיסלמית הקדומה. חוות אלה ניצלו את הנגר העילי למטרות השקיה, כנראה של מטעים. גבהו הממוצע של אזור זה הוא כ – 170 מ' מעל לפני הים.

 

תא-שטח ג', המצוי בעיקרו מדרום-מערב לכביש צאלים-רביבים (כביש מספר 222) ומהווה את רובו של שטח המפה – נכלל בתחומי "חולות חלוצה" (שטרן תשמ"ו: 56) ותשתיתו מכילה מגוון הרכבים של תערובות חול וליס שבבסיסן מסלע קִירטון איאוקני בלוּי (שטרן תשמ"ו: 54) המצוי בעומק של כמטר אחד עד מטרים אחדים מתחת לפני השטח. מגוון הרכבים זה הוא תוצאת הרבדה איאולית מתמדת במשך רבבות השנים האחרונות (והמתרחשת גם בהווה – ניר, תשמ"ז; Friesem 2011) בעוצמות-רוח שונות, מכיוונים משתנים, המסיעות חומר ממקורות שונים (דן ויעלון תש"ם; אבן-ארי ועמיתים תש"מ: 48-46; סובח תשנ"ד; רון תשכ"ח). אזור החולות שבתחום המפה מתרומם בהדרגה מגובה כ – 130 מ' מעל לפני הים בצפון-מערבו ועד לגובה של כ- 200 מ' בדרום-מזרחו (זילברמן, תשמ"ב). ניתן בהחלט לקבוע כי באופן נדיר במפות הסקר, גבולה הצפוני של המפה (במערבו) מתלכד במדויק עם הגבול הגיאוגרפי הצפוני של חולות חלוצה.

בתשתיתן של "חולות חלוצה" מצויות "חוליות מאובנות" (דיונות פוסיליות) בנות אלפי שנה, המאורגנות ברכסים רדודים מקבילים מכיוון מערב-דרום-מערב לכיוון מזרח-צפון מזרח (רוזנן תשי"ג) וביניהם מישורי ליס שטוחים (שחר תשנ"ה : 9; דן ויעלון תש"ם: 36). שרידי שני הרכסים הצפוניים ביותר קבורים כמעט לחלוטין תחת חול רצנטי בין נ"צ 1000-0687 לבין נ"צ 1024-0700, ובין נ"צ 1000-0663 לבין נ"צ 1040-0680. (*2) .

על גבי החוליות המאובנות מתרחשת זרימת-חול איטית אך קבועה, המגלה ומכסה חליפות את התשתית היציבה למחצה (דן ויעלון תש"ם: 49) וגורמת לכיסוי ולגילוי לסירוגין של אתרים קטנים. ככל שמדרימים בתחומי המפה, מתעבה שכבת החול הנודד עד שמגיעה בדרומה לחוליות המתנשאות כ-10 מ' מעל לסביבתן (ליבנה 1993: 34-33; צוער 1975; צוער 1982; צוער תשל"ו; צוער תשמ"ו; קידרון ויאיר תשס"ד; לוין, בן-דוד וקדרון תשס"ד).

בגלל התשתית החולית הזאת, בדרך כלל אין התפתחות של ערוצי נגר-עילי בשטח ולא קיים בו ניקוז לרשת הנחלים הארצית: כל עודפי מי הגשמים שאינם נספגים ישירות בחול (ניר תשל"ג:41) זורמים לאגנים פנימיים סגורים (אך ראו  להלן נספח ב'). כך מתפתחות מידי חורף "מטליות" ירק דשן, ההופכות בקיץ לשטחי קמל צפוף שמשכו אליהן רועים ולעתים אף חקלאים- בעיקר בדווים שזרעו בהן שעורה וחזרו לקצור – או לתלוש – אותה בעונתה (ברסלבסקי תש"י: 400; אל-עארף תרצ"ו: 159-157); היו שנים שאף גידלו בהן אבטיחים (ליבנה  1988: 35). סביב  "מטליות" אלה ניתן לזהות אתרי חנייה במעט מכל התקופות. אתרי החנייה הללו מהווים את האינוונטר הארכיאולוגי המצוי באזור החולות. אתר חנייה כזה כולל שרידי מוקדים (אבנים קלויות ומפוצחות באש) וסביבם פְּזוֹרֶת של כלי צור, חרסים ולעיתים גם  ממצאים נוספים (שברי כלי שחיקה וטחינה מסוגי אבן שונים – וראו גם להלן נספחים א', ג' וז').

מלבד חבורת הלענה החד-זרעית ומלענן המטאטאים, המהווה את השלד הצמחי של אזור החולות ( דן ויעלון תש"ם: 39), קיימים ריכוזים של שיחים – אטד, רותם ומיתנן (שטרן תשמ"ו: 79-78) שבחלקם נראים כאילו ניטעו במתכוון בשטח לתועלת הנוודים שחזרו מידי שנה לאתריהם. בנוסף להם, קיימים בשטחי החולות הנודדים שרידי שדירות וחורשות אשלים, שיטים ואקליפטוסים שניטעו בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 כ"משברי-רוח" לעצירת תנועת החולות (קרק 1974: 162; גזית תשמ"ו: 36-34). עשרות אחדות של עצי שיטה סלילנית פוזרו בשטחי החולות על-ידי הטבע (ולהרחבה בעניין ראו אצל ליבנה 1988 :37-35). בנקודות אחדות, אליהן הגיעו בדווים בקביעות, קיימים שרידי עצי-פרי (שקמים, תמרים, שיזפים).

בחלקים נרחבים של החולות החלו להיווצר קטעים יציבים כתוצאה מהתפתחות "קרום ביוגני" על פני השטח (דנין תשל"ט: 169; דנין 1990: 178-169; קינסט 2012) ולעתים ניתן למצוא על פניהם אתרי-חנייה מתקופות היסטוריות; אך חלקים גדולים מהקטעים היציבים הולכים ונהרסים עקב התפשטות שטחי העיבוד החקלאי  ודריסת כלי הרכב הצבאיים המתאמנים בדרום השטח. לא זו בלבד שכך נעלמים אתרים רבים לעד – אלא שהריסת הקרום הביוגני חושפת את החול הנודד לרוח ומגבירה את תנועתו (דנין ועמיתים 1990: 175). עובדה זו ניכרת בכיסוי ובהעלמות אתרים שדווח עליהם בעבר (Dennell 1987: 74). באתרים שהוערכו כי נשקפת להם סכנת-כליה (כיסוי מואץ בחול נודד, דריסה על-ידי שריון) – בוצע ליקוט יותר יסודי.  נראה כי התמונה הארכיאולוגית המתקבלת מהסקר  נכונה בפרטיה לשעת ביצועו בלבד! (למשל, במהלך החודשים ספטמבר-דצמבר 2010 נצפתה סידרת סופות-חול חזקות שהסיעו דיונות; עשרות אתרים כוסו ונחשפו עשרות חדשים).

ניתן לדרג באופן כללי את תקופותיהם של אתרי החנייה (372 מתוך 415 אתרי המפה) ולקשרן אל סוג התשתית שלהם (וראו להלן בסיווג התשתיות): האתרים הפליאוליתיים – על תשתית ליס וחול-ליס; האתרים האפיפליאוליתיים , הניאוליתיים והפרוטוהיסטוריים – על תשתית חול-ליס, חול נוקשה ו"חולית מאובנת"; האתרים ההיסטוריים עד ימי הביניים – על תשתית חול מיוצב והאתרים העות'מאניים – על תשתית חול מיוצב ומיוצב למחצה (והשווּ גורן וגלעד 1986). האתרים שאינם מתאימים לתיאור הזה, כנראה עברו שלבים של כיסוי וגילוי על ידי סדימנטים איאוליים משתנים בין תקופת חנייה אחת למשניה או ששרידי חנייה על-גבי חול נודד שקעו לתוך חנייה קדומה יותר כאשר החול הוסר ברוח. מכל מקום, נראה שניתן לתארך פעילות סדימנטלית כללית על פי תיארוכי האתרים הנעוצים בתשתיות השונות (וראו למשל – עולמי, בוריאן ופרידמן תשל"ז: 35; בלפר-כהן תשנ"ג: 110-109).

הובחנו גם אתרי חנייה פרהיסטוריים שנותרו תמימים לאחר שנתכסו בחול מיד לאחר נטישתם ונותרו כך עד לאחרונה, כאשר נחשפו מהחול עקב שינוי בן-ימינו בתנאים הסביבתיים הסמוכים (למשל, אתר מס' 245 ), ובהם שרידי חניות מאוחרות ששקעו לאחר הסעת כיסוי החול ברוח (והשוו בוריאן ופרידמן תשכ"א: 43;  Delye and Rochus 2001: 3-4).

 

להלן רשימת סוגי התשתיות השונים של אתרי החנייה בהתאם להופעתם בשטח ולסטרטיגרפיה שלהם, מלמעלה למטה (וראו Renfrew and Bahn 1991: 203; Bagnold 1941).

  • חול נודד/ חולית פעילה (ניתן לזהות את התקדמותם בשטח).
  • חול מיוצב/חולית מיוצבת (תשתית זאת הופכת ל"פעילה" עם כל הפרעה קלה ב"קרום הביוגני" שלה).
  • חול נוקשה (חול מיוצב "עתיק" שאינו חוזר לנדוד כתוצאה מהפרעות, כגון דריסת רכב כבד וכדומה (ניר תשל"א: 172).
  • חולית מאובנת (חולית המיוצבת כבר אלפי שנים וחלו בה שינויים בתלכידהּ, בצבעהּ ובדרגת קשיותהּ; ניר ובר יוסף תשל"ז: 37).
  • חול-ליס (תערובת הנוצרת במגע בין שני סוגי התשתית).
  • ליס (הסדימנט המצוי בבסיס החתך הגיאולוגי של ההרבדה האיאולית בחולות חלוצה (ניר ובר-יוסף תשל"ז: 22, והשוו Hoffman 1984: 218; ראו נספח ד' להלן).

 

שטחי חולות חלוצה מרושתים בצפיפות במערכות דרכי-עפר משני סוגים: א. מערכת דרכים ישרות הסדורה בשתי וערב, שנפרצה בשנות ה- 60 לצרכי מיפוי גיאופיזי של תת-הקרקע; דרכים אלה נמתחות  כ-"קווי סרגל" ללא התחשבות בפני השטח. ב. מערכת דרכים שנפרצה על ידי צה"ל ובהן קיימת התחשבות בתוואי השטח, תוך עקיפת מכשולים. במפת ניוקומב (S.F. Newcombe) משנת 1914, שהיא המפה המודרנית המפורטת (1:125000) הראשונה של צפון הנגב, צוינו דרכים מסורתיות אחדות בתחומי מפת צאלים (קדמון תשט"ז: I/7) אך הן לא אותרו בסקר. כנראה שעל שתיים מהן (הדרך מביר שנק – אתר מס' 30- לדרום מזרח, והדרך מתל טוויל – אתר מס' 160- לדרום מערב) נסללו כבישים (כביש 222 וכביש צבאי – בהתאמה) (וראו גם פרס תרפ"א: מפה בעמוד 209).

יש לציין כי שנים אחדות לאחר שהחלו עבודות הסקר בתחום המפה, חלו שני שינויים משמעותיים בפני השטח: אל המרחבים שעובדו בצורה אקסטנסיבית בלבד (גידולי פלחה בשנים גשומות) הגיעו מי השפד"ן (שפכי גוש דן לאחר טיהור) ובחלקים ניכרים מהם נקברו כל האתרים מתחת לגידולי השלחין (גלעד, תשנ"ח: 53). בנוסף לכך, צה"ל הרחיב מאוד את פעילותו בשטחי האימונים ואתרים רבים נוספים נעלמו או נהרסו לחלוטין (שפירא- ללא תאריך).

 

המקורות הקרובים של חומרי הגלם (חלוקי-נחל, בולבוסי צור, גושי גיר וקִרטון) לאתרי החנייה שבתחומי המפה, הם באפיק נחל בשור וברכסים הרדודים שמדרומו, בעלי כיסוי של שרידי קונגלומרט (ראה הערה *1).

 

בדרום המפה קיימת מערכת ערוצים רדומה הפעילה רק לאחר מטר מרוכז בשטח בעוצמה של 10 מילימטרים לפחות – אחת לשנים אחדות (לדוגמה – ביום 6-10-2000). מערכת זאת מתרכזת לערוץ אחד המתנקז לבקעה רחבה בתחומי המפה.  בסמוך למערכת הערוצים הזאת, בשולי בקעת ליס שטוחה ורחבת ידיים, מצוי אתר יוצא-דופן לסביבתו מהתקופה הביזנטית (אתר מס' 394) הכולל שרידי בנייה מאסיבית באבן. ייתכן כי הייתה כאן חווה חקלאית שניצלה את הזרימות החורפיות האלה או מאגר-מים בנוי (וראו גם להלן, נספח ב').

מחקרים אחדים (למשל זילברמן תשנ"ד: 17; ניר תשל"א: 73 ועוד) הזכירו את האפשרות כי בעבר הגיאולוגי (בפליסטוקן התחתון), נחל ניצנה נשפך לנחל בשור בקרבת צאלים – בטרם הוסט מנתיבו אל נחל אל-עריש על-ידי החולות הנודדים. תופעה זו אולי מסבירה את השקע שעדיין קיים בשטח בין נ"צ 1051-0695 לבין נ"צ 1053-0683 ואת המצוק הסלעי בגדת נחל בשור שמצפון לשקע.

 

לוֹטֵשׁ הַחוֹל הַקּוֹדֵחַ אֶת-לַהֲבֵי הַצּוּר מְרַאשׁוֹתָם (ח"נ ביאליק: מתי מדבר)

 

אתרי החניה: הגדרות, תפוצה ארכיאולוגית, ניצול מסורתי של השטח

שיטת עבודת הסקר במפת צאלים הייתה זהה לשיטת  "סקר ישראל" אך כאן נערכה לראשונה בארץ באזורי חולות נודדים בקנה-מידה נרחב ואי-לכך הותאמה לשטח (וראו גם לאחרונה ב"חדשות ארכיאולוגיות" 121, 2009, באתר רשות העתיקות: חלוצית-סקר). שיטה זאת הופעלה אף בקטעים שלכאורה לא היה סיכוי למציאות אתרים בהם (כגון: ב"כרבולות" של חוליות נודדות, בקטעי שטח הרמוסים כליל על ידי רכב צבאי כבד וכדומה). על אף זאת – נותרו באזורי החולות "חללים" ללא אתרים, בעיקר בשטחי אימונים ושטחים חקלאיים, בגלל אופיים הרגיש של האתרים (אתרי חנייה ללא בניה) הנעלמים בעקבות כל הפרעה קלה בתשתית. רגישותם של אתרי החניה אובחנה גם כאשר עדר-צאן עלה למרעה על השטח: לעתים האתר נרמס כליל, נעלם ונתגלה מחדש רק לאחר גשם או סופה.

מפאת ראשוניות העבודה, נוצרו אילוצים מיוחדים כגון – אתרי החנייה הוגדרו שרירותית ככאלה אם הממצא כלל חרסים של יותר מכלי אחד ויותר מ-3 יצירי צור, (והשוו יקותיאלי 2001: 93). נקודת-ממצא שבהּ היו חרסים רק מכלי אחד – אפילו אם הם כללו שרידי מוקד – בדרך כלל לא נרשמה בסקר (והשוו  Saidel 2001: 152 ;Bar-Yosef and Phillips 1977:4-5). סוקרים קודמים בשטח המפה ציינו בה כ – 25 אתרים (וראו בפרק "תולדות המחקר הארכיאולוגי בתחומי המפה"). רוב האתרים האלה לא הובחן בשטח, כנראה בשל ארבע סיבות: 1. חלקם לא סומן במדויק במפות הסוקרים, או שבידי הסוקרים לא היו מפות מדויקות. 2. חלק מהאתרים כוסה בינתיים בחול נודד. 3. בחלק מהאתרים הקטנים נערך איסוף כללי של הממצא והאתרים פשוט חוסלו. 4. חלק מן האתרים נקבר מתחת למיתקנים צבאיים רחבי-ידיים וחלקם נדרס לחלוטין על ידי זחלי השריון.

עקב תנועת החולות, היה קשה, לעיתים, להעריך במדויק את גודלו של אתר המכוסה חלקית בחול נודד;  אתרים רבים נתגלו בתוואים של דרכים שקועות שחשפו את התשתית מתחת לחול הנודד: גודלם של אתרים כאלה הוערך, כהנחת עבודה, כך שאורכו של הקטע שנחשף על-ידי הדרך  מהווה את קוטרם. כך גם הוערך גודלו של אתר שנמצא בקו המגע עם חולית פעילה המתקדמת ומכסה אותו.

ניתן להניח שהאוכלוסייה שהותירה לנו את אתרי החנייה כללה בעיקר רועים וציידים שהגיעו לאזור זה מצפון ואף מדרום (Rosen and Avni 1993: 196) על מנת לנצל את הפוטנציאל שבו, אך כללה גם עוברי-אורח אקראיים (חיילים, סוחרים) שחצו את האזור לצרכי מעבר בלבד. בעונת הבשלת הכמהין, בחודש פברואר (לשנר תשנ"א: 106), הומה השטח מחבורות מלקטים וגם הם מותירים אחריהם שרידי חניות.

קליפות ביצי היען, הפזורות באתרים אחדים, מלמדות על נוכחות בעל-חיים זה, גם כחיית צייד נפוצה (עד המאה ה-20: בודנהיימר תש"י: 93; ברסלבסקי תש"י: 135), בנוסף לחיות הצייד האחרות – הצבי, הראם הלבן (ארבל תשס"ח), הארנבת, הדרבן, העופות רצי הקרקע (חוגלה, כרוון, חוברה, קורא ורץ המדבר: פז תשל"ט: 190-188), יוני הבר, שלווים, זרזירים (אביצור תשל"ו: 239) ועגורים.

ברוב אתרי החנייה ניתן להבחין ביותר מתקופת שימוש אחת, ויש להניח שהשיבה לאותן הנקודות ממש קשורה למשאבי הסביבה הקרובה (מרעה, צמחי לקט וחיות צייד) וכן לזמינותן של האבנים (הנעדרות, באופן טבעי, מאזורי תשתית ממוצא איאולי ולכן הגדרת "אתר חנייה" כאן שונה מזאת של הר הנגב, למשל, וראו היימן תשנ"ג: 53; Avni 1996:13-18). האבנים הללו הובלו ממרחקים פעם אחת ומאז מנוצלות שוב ושוב בתקופות הבאות לאותם השימושים המסורתיים – דיפון מוקדים, בסיסים לכלי הבישול, משקולות, מקבות, חומר-גלם לכלי-אבן (כגון פַּלֵטות) ולעזר בהכנת מזון (שחיקה, טחינה, ריסוק, גופי-חימום) ואף כחומר-גלם להכנת כלי-צור (שרובם – כלים "אד-הוק"). אלה הן גם הסיבות לכך שב – 96 אחוזים מאתרי החנייה העתיקים נלקטה גם קראמיקה ממאתיים השנים האחרונות ("Gaza ware") (Schaefer 1989; Rosen and Goodfriend 1993). קראמיקה זו מציינת את שיבתם של הבדווים לאותם אתרי חנייה מסורתיים עד ימינו. הבדווים עצמם מסבירים את מיקום חנייתם כעניין של מסורת-אבות [*3]

(והשוו אבני תשנ"ח: 169; גורן וגלעד 1986 :66 ; Goren-Inbar 1993: 419 ;Danin 1995: 38). (וראו גם נספח ח').

השקלול של התקופות הארכיאולוגיות באתרי החנייה מצביע על נוכחות בשטח בכל התקופות, מלבד בתקופת הברונזה המאוחרת (גזית תש"ס), עם עליות בתפוצה בתקופות הפליאוליתית התיכונה, האפיפליאוליתית, הניאוליתית הקדם-קראמית, הברזל א', האיסלמית הקדומה והעות'מאנית ועליה ניכרת מאוד בתקופות הכלקוליתית, הרומית והביזנטית. ניתן אף להבחין בריכוזי אתרים מתקופה מסוימת באזורים מועדפים, למשל בריבוע 101/067 – ריכוז חניות מהתקופה הפליאוליתית התיכונה, בריבוע 101/065– מהתקופה האפיפליאוליתית, בריבוע 101/066 – מתקופת הברזל א' ובריבוע 102/069 – מהתקופה האיסלמית הקדומה (והשוו גת 1997: 43-40). תופעה זאת יכולה גם להצביע על התפרשות בו-זמנית של קבוצה (שבט, מטה) שמשפחותיה העדיפו לחנות בקירבה.

יישוב יוצא דופן בתחומי המפה הוא מכלול האתרים מס' 122+129. נראה שיישוב זה מייצג נאמנה את המעבר בין האתרים שבמרכז ובצפון חבל הבשור, המוגדרים כעיירות גדולות מהתקופה הביזנטית (Gazit 2008), לבין  הישובים המכונסים הגדולים בני תקופה זאת בצפון הר הנגב (רובין תשנ"ט). המאפיינים המיוחדים של יישוב זה הם גודל האתר, תפיסת השטח וניצולו, שרידי כנסיה, מפעלי המים, חפצי מותרות ורמת הבניה הגבוהה.

משלוש תקופות בלבד קיימים בשטח המפה מקבצי-מוקדים נרחבים. אופי תפרוסתם בשטח מצביעה על שהות בו-זמנית של קבוצת בני אדם בצפיפות:

  • התקופה האפיפליאוליתית (התרבות הכבארית-גיאומטרית/הרָמונית). מטבע הדברים, האתרים האלה פגועים אך ניתן להבחין בריכוזי כלי צור במרחקים של כ-10 מ' אחד ממשנהו. בכל האתרים יש גם גרעיני צור רבים ורסיסי עצמות. ריכוז מקבצים כאלה במרכז המפה אולי מצביע על אתרי-חורף לצייד ולקט של תושבי הר הנגב הצפוני מאותה תקופה (גורינג-מוריס 1992: 1039) או של שוכני האתרים שלאורך נחל בשור (גזית תשמ"ו: 11). לתנועת החולות הנודדים הייתה השפעה רבה בשימור האתרים שבתחום המפה (Bar-Yosef and Goren 1980: 10-13). עיקר האתרים מצוי לרגלי מדרונות של חוליות מיוצבות.
  • התקופה /התרבות הכלקוליתית. האתרים נשמרו במצב טוב, ומכילים מעט קרמיקה, בעיקר שברי גוף של קנקנים, והרבה מאוד יצירי צור, רובם כלים אד-הוק. באתר אחד נמצאה תעשיית סכינים ארוכות (עד 15 ס"מ). המוקדים סמוכים זה לזה (כ – 5-6 מ') ומכילים גם אבני שחיקה . ברבים מן האתרים נלקטו שברי קליפות של ביצי-יען (תופעה הקיימת כמעט רק באתרי התקופה הכלקוליתית); האם זוהי עדות ל"קבוצות-משימה" שיצאו ללקט קליפות אלו למען ייצור תכשיטים? בית למלאכה לחרוזים מחומר גלם זה נחשף כ – 6 ק"מ צפונית לגבול מפת צאלים (Macdonald 1932: 8). יש לציין כי במהלך הזמן מקבלות הקליפות גוון שנהבי אופייני וייתכן ששימשו כתחליף זול וחיקוי למוצרי שנהב. רוב אתרי התקופה ממוקם במדרונות מתונים של חוליות מיוצבות .
  • תקופת הברזל א'. האתרים נשמרו במצב מצוין (וראו להלן נספח ה'); תעשיית הצור המפותחת מכילה גם להבי-מגל, ובאחד האתרים נמצאה נקודת ייצור ללהבי-מגל. קו האתרים נמשך בקשת מדרום-מזרח המפה לצפון-מערבה, במרחקים קצובים למדי ומהווה כעין קישור (או לאורך דרך?) בין אתרי צפון הר הנגב בני אותה התקופה לבין אתרי נחל בשור התחתי (ה"חצרים" – וראו גזית תשנ"ה: 94). יש לציין, שגבולם הצפוני של חולות חלוצה הוא גם גבולה הצפוני של נוכחות "הקרמיקה הנגבית" (העשויה ביד) מתקופה זו. האתרים מתקופת הברזל א' מצויים בדרך כלל על תשתית הליס.

 

על אף המשתמע מהמקורות לגבי מהלכם של סעיפים בדרכי הסחר המדברי ("דרכי הבשמים") בין עבדת וחלוצה לעזה וההסתברות כי היו נתיבים שחצו את תחום המפה במסלול זה (משל תשמ"א: 363) – עדיין אין אישוש ארכיאולוגי שיצביע אל-נכון על מהלכם המדויק (גזית 2001: והשוו אבי-יונה וקלאי תשל"ג). רמז לגבי נתיב אחד אפשרי ניתן למצוא מחוץ לתחומי המפה אך סמוך מאוד לה מדרום, לאורך האפיק הרדוד של נחל שונרה העליון. הקטע הזה של הנחל כמעט שאינו זוכה כיום לזרימות חורפיות, אך לאורכו מצויות שרידי חניות רבות בצפיפות גבוהה (וראו אצל ליבנה 1993: 35-33). המחקר מציין גם דרך ראשית מסודרת ("כביש"?) מהתקופה הרומית-ביזנטית בין בירסמה (באר שמע, גזית תשנ"ו: 65) לבין חורבות חלוצה, העוברת בצפון-מזרח המפה (Tsafrir, Di Segni and Green 1994: 21+ map ). בסקר לא אותרה דרך כזאת מדרום לאפיק נחל בשור. כמו-כן קיים מידע (שלא אוּמת סופית) כי לאורכה של הדרך הרוחבית החוצה את גבולהּ המערבי של המפה בנקודה 0675 (כיום סלול על-גביהּ כביש  צר המכוּנה "דרך השדות") נלקטו מטבעות נבאטיים  ורומיים.

מחוסר מקורות מים זמינים לאדם בשטחי החולות, ניתן להניח – בעקבות התנהגות הבדווים (ברסלבסקי תש"י: 396) – כי דרי החולות הובילו אותם מהנביעות, מהגֵבים ןמהבארות שבנחל בשור, בצפון- מזרח המפה (גופנא 1982: 88; וראו גם להלן נספח ב').

 

 

נספח א'

 

באתרי חנייה אחדים נלקטו שברים בודדים של שפות אגן בישול מעוצב ביד (עמירן, ר' תשכ"ג, הקרמיקה הקדומה של ארץ ישראל: עמודים 127-126, לוח 30, "סיר בישול" מס' 1). לפי עמירן ובעקבותיה יוחס טיפוס זה  לתקופת הברונזה התיכונה ב' 1. במפת אורים הסמוכה נמצאו חרסים כאלה יחד עם קרמיקה וכלי-צור מתקופת הברונזה התיכונה א' (הביניימית; ראו למשל – גזית תשמ"ו: אתר מס' 72) שיוחסו בעקבות עמירן, בהיסוס-מה, לתקופת הברונזה התיכונה ב' 1. אך בחפירת מכלולים חתומים של תקופת הברונזה התיכונה א' (הביניימית) במערת שקף ליד גבעת זיקית, בנ"צ 1445-1032 (על ידי מרחב הדרום של רשות העתיקות, בקיץ 2000, בניהולו של א' זלין) נתגלו שברי אגני בישול כאלה בתוך המכלול (זלין, בע"פ, 14-6-2000). לאור זאת, יתכן ויש להקדים את תאריכי חלק מאתרי החנייה שבהם נלקטו חרסים כאלה בתחומי מפת אורים וצאלים (ראו Oren 1997: 275-279).

 

נספח ב'

 

ביום 23-1-2001 ירדו בחולות חלוצה בתוך פרק זמן קצר כ-30 מ"מ גשם ("שבר-ענן"). כתוצאה מכך, נוצרה בדרום המפה – קרוב לשוליה – זרימה שיטפונית עזה בתוך מערכת ערוצים רדומה (המעידה על אירועים קודמים כאלה בעבר). הזרימה יצרה נחל איתן ברוחב של כ – 6 מ' לאורך כ – 2 ק"מ, עד שנבלע בבקעה רחבת ידיים בתחומי המפה, עם "שלוחה" של זרימה לאורך כ – 1500 מ' נוספים בין שתי חוליות. "ואדי" זה אינו מסומן כלל במפות של "מחלקת המדידות" וניתן להבחין בו רק במפת המחשב שהונפקה על ידי רשות העתיקות. אירוע שטפוני זה מצביע על קיומו של פוטנציאל לאגירה מלאכותית של מי-נגר אפילו בשטחי חולות חלוצה (ראו גם אצל יאיר, תש"ן), בעיקר לאור הוויכוחים במחקר לגבי כמויות המשקעים בתקופות קדומות (למשל, בסדרת מאמרים במכמנים 8, 1995).

 

נספח ג'

 

ברבים מאתרי החניה, אפילו הדלים ביותר, נמצא בין שרידי המוקדים או בקרבתם חלוק נחל שטוח מאבן גיר (או שבר ממנו), בממדים ממוצעים של 10X18 ס"מ, ועליו שרידי חריכה וכתמי אפר. נראה שאבן זו היא ה"טָבּוּנֶה" – האבן שעליה אפו הנוודים את לחמם לאחר שהלהיטו אותה בתוך המוקד. מאחר וכמעט בכל אתרי החנייה הקדומים קיימים גם שרידי חניות מהדורות האחרונים – קשה בשלב זה לשער מתי החלו הנוודים להשתמש בטכנולוגיה זאת לאפיית לחם (Hobbs 1990:49-50, אביצור 1988: 142).

בנוסף לכך, בממצא כלי הצור בולטים, בדרך כלל, כלי החיתוך; בממצא החרסים, הכלים הדומיננטיים הם סירי הבישול והקנקנים \ פיטסים. מאחר ונוודי החולות לא יצרו כלי-חרס אלא רכשו אותם במרכזי הייצור שבאזורי התיישבות-הקבע, נפתח כאן פתח נוסף למחקר הקשר הכלכלי ההכרחי בין כלכלת הנוודים לבין כלכלת ישובי הקבע (שמואלי תשל"ז).

 

נספח ד'

 

סקר מפת צאלים הוא הראשון בארץ שהתבצע באזור נרחב של חולות נודדים [4*]  , ולכן קיימת חשיבות רבה לגישה המחקרית שפותחה בו (ראו גם בראשית הפרק "אתרי החניה – הגדרות וכו'" בעמוד 6 לעיל). האינטראקציה שבין מגוון התשתיות האיאוליות למגוון התקופות של אתרי החנייה יכול להיות בסיס למחקר עתידי בנושא "ארכיאולוגיה של נוף וסביבה" (Landscape Archaeology) על סמך נתוני הסקר (וראו גיבסון תשס"א). בסקר צפון-סיני, בוצע בנושא זה מחקר ראשוני ונקודתי בלבד (וראו אצל גת 1997: 7-6).

 

נספח ה'

 

בתחומי המפה התגלו מספר אתרי חנייה גדולים מתקופת הברזל א' (שלב 2 = המאה ה-י"א לפנה"ס ). האתרים האלה הם בדרך כלל בולטים בשטחם הגדול (לעיתים 5-3 דונמים) ובצפיפות הממצא. ניתן לזהות בהם ריכוזים של חרסים רבים – המציינים אולי מיקום אוהלים (בממוצע כ- 15 בכל אתר) וכן תעשיית צור מפותחת שנעשתה במקום.

מבחינה קראמית, נבדלים אתרים אלה משכניהם בני התקופה שמצפון להם (גזית תשנ"ה), באחוז גבוה של כלי קיבול ובישול (קנקנים וסירי בישול), בנדירות של כלים מעוטרים במירוק ובצבע ושל כלים עדינים (קעריות ) ובמציאות של  "כלים נגביים" (העשויים ביד ללא אובניים). מחוץ לאתרים הגדולים, אותרו חרסים מתקופת הברזל א' גם ליד מוקדים בודדים באתרים רב-תקופתיים. תופעת "האתרים הגדולים" בעלי הממצא הרב קיימת בנוסף גם בתקופה הכלקוליתית (כנזכר לעיל), אך אלה בדרך כלל יותר קטנים ואינם כוללים כמעט קראמיקה אלא בעיקר תעשיית צור.

נראה שבתקופת הברזל א' שהתה באזור החולות אוכלוסיה ניכרת, מאורגנת במאהלים קבועים לפרקי זמן ארוכים.

 

נספח ו'

 

עם השלמת מפת הסקר הנוכחית, מדרום למפת "אורים" (גזית תשנ"ו), נוצר "חתך אורך" חקור בן 20 ק"מ של  אזור המעבר "בין המזרע לישימון", כשבצפונו יישובי-קבע מובהקים ובדרומו – אתרי-חנייה מדבריים.

הגדרה מתאימה של המונחים "יישוב קבע", "יישוב ארעי" ו"אתר חנייה" ויישומהּ על הממצאים בתחומי החתך הזה לאורך התקופות , יאפשרו בניית פרדיגמה כרונולוגית-יישובית לזיהוי "גבול יישובי הקבע" בצפון הנגב, המשתנה במרוצת הדורות; בהמשך לכך, ניתן לבנות מודל תקופתי שיתרום לדיונים בהשפעת השינויים האקלימיים על הפעילות האנושית באזורים גבוליים לייצור מזון וגם לחדד את ההערכה לגבי ההשפעות הגיאו-פוליטיות על מרקם היישוב (ראו ב-Gazit 2008). ניסיון ראשוני להתמודדות בנושא זה).

 

נספח ז'

 

עדיין לא נערך דיון ממצה בנושא חומרי הבעירה ששימשו במוקדים שבשטחי החולות בתקופות השונות; יש לזכור, כאמור לעיל, כי בשטח המדובר אין צמיחה ספונטנית של עצים. על פניו, נראה שקיימות שלוש אפשרויות, ואפשר ששימשו במקביל: א. הדלק למוקדים סופק בעזרת השיחים ובני השיח, בעיקר הלענה החד-זרעית, המתייבשת בקלות, ניצתת בקלות אך גם מתכלה במהירות. הלענה נפוצה למדי בשטחי החולות, אך לא ברור אם היא סיפקה את כל הצרכים. ניתן גם להשתמש בשורשי שיח הרותם, הנפוץ גם הוא בחולות, לייצור פחמי-עץ (ברסלבסקי תש"י: 129-127). ב. אוכלוסיית החולות ייבאה עץ לבעירה מאזורים סמוכים (כמו הבדווים היום). ג. בעקבות תופעת ריבוי כבשני הסיד בני המאות 8-7 לספירה ברכס הר-קרן הסמוך (ליבנה 1993: 14-13), העלה בעבר החוקר ז' משל (בעל-פה) את האפשרות כי נעשה בהם שימוש גם בפחם-אבן שהובא ממכרות ג'בל מע'ארה, כ-120 ק"מ מדרום-מערב לחולות חלוצה. אפשרות זאת צריכה להיבדק גם לגבי המוקדים בחולות.

 

נספח ח'

 

בדרום-מזרח המפה, בסביבת מפגש הקואורדינאטות 110-062, בשיפוליה הדרום-מזרחיים של רמה שגובהה כ-200 מ' מעל-פני-הים, הוקם בשנות ה-30 של המאה ה-20 מקבץ בן ארבעה מבנים על-ידי בדווים מפלג אל-עוביידאת למטה הת'ראבין. המבנים בנויים מגושי-אבן קרטונית (שנכרו בעומק של כ-2 מ' בקרבת המבנים) בשילוב עם לבני-בוץ, בקירוי מַעֲזִיבָה של ענפים, זרדים ובוץ על גבי קורות עץ-אשל. תכנית המבנים היא רוחבית ומחקה תבנית אוהל מסורתי – שני אגפים (שביניהם קיר ללא פתח) הפתוחים לחצר והפונים לצפון-מזרח. בין הבתים נותרו שרידי עצי-תמר ואשל. בדרומו של האתר גובל עמק נרחב ובו עוברת דרך הנראית כעתיקה בכיוון צפון מזרח – דרום מערב.

בשיחה שהייתה לי עם צאצא המשפחה ששהה במקום עם עדרו ביום 4.12.1999 – התברר כי המשפחה התיישבה-קבע במקום זה היות ודורות אחדים הם חזרו  ושבו לשם בעונות החורף ולכן – כאשר התייצב האזור מבחינה פוליטית בתקופת המנדט הבריטי – הם הקימו בו את בתיהם.

לֵית מָאן דְּפָלִיג שניתן להסיק ממקרה מתועד זה לגבי תהליכי-שיבה לאתרים בחולות הנודדים.

 

דן גזית, 15.11.10

(תיקונים ותוספות- 19.10.2016).

# הועלה בשנת 2013 לאתר  "סקר ארכיאולוגי של ישראל" של רשות העתיקות.

 

 

מפת צאלים (129), ביבליוגרפיה

 

אבי-יונה, מ' וקלאי, ז'

תשל"ג                  מפת הדרכים של ארץ ישראל בתקופת המקרא. בתוך: קאסוטו, מ' ד' ועמיתים                       (עורכים): אנציקלופדיה מקראית ב': 713-712.

 

אביצור, ש'

תשל"ו                  חיי יום יום בארץ ישראל במאה הי"ט. ירושלים.

 

אביצור, ש'

1988                     מתקני אפיה וכליהם. בתוך: רגב, י' ושילר, א' (עורכים): מבחר מאמרים בידיעת    ארץ ישראל, תהליכי ייצור ואורחות חיים. ירושלים ותל אביב: 161-139.

 

 

 

אבן-ארי, מ'; שנן, ל' ותדמור, נ'

תש"מ                 הנגב, מלחמת קיום במדבר. ירושלים.

 

אבני, ג'

תשנ"ח                  סקר מאהלים בדואים נטושים בהר הנגב ומשמעותו למחקר הארכיאולוגי. בתוך אחיטוב, ש' (עורך): מחקרים בארכיאולוגיה של נוודים בנגב ובסיני. ירושלים: 173-155.

 

אהרוני, י'

תשל"ג                  גרר. בתוך קאסוטו, מ' ד' ועמיתים (עורכים): אנציקלופדיה מקראית ב':

563-561.

 

 

אל-עארף, ע'

תרצ"ו                   שבטי הבדואים במחוז באר-שבע. תל אביב.

 

ארבל, א'

תשס"ח               על הדוב הסורי וסומית הגליל. עת-מול 196: 17-14.

 

בודנהיימר, ש'

תש"י                    החי בארצות המקרא. ירושלים.

 

בוריאן, פ' ופרידמן, א'

תשכ"א                 גבעת הפרסה – אתר פרהיסטורי באזור חולות החוף בדרום הארץ. מתקופת האבן ב': 53-43.

 

בוריאן פ'  ופרידמן, א'

  • ציידים פרהיסטוריים בחולות חלוצה. מתקופת האבן י"א: 34-27.

 

בוריאן, פ' ופרידמן, א'

תשנ"ב                  כלים בשימוש האדם הקדמון. מוזיאון ארץ ישראל – תל אביב.

 

בלפר-כהן, א'

תשנ"ג                   תולדות האדם הקדמון. תל אביב.

 

ברסלבסקי, י'

תש"י                    הידעת את הארץ ­ ארץ הנגב, ב' (מהדורה ג'). תל אביב.

 

גופנא, ר'

  • התקופה הכלקוליתית המאוחרת: התרבות הע'סולית. בתוך: אפעל, י' (עורך):                           ההיסטוריה של ארץ ישראל א', התקופות הקדומות: 94-83. ירושלים.

 

 

גורינג-מוריס, נ'

1992                    נגב – התקופות הפרהיסטוריות. האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות                           בארץ ישראל,  3 : 1040-1038.

 

 

גורן, י' וגלעד, י'

1986                           אדם וסביבה בנחל סכר, צפון הנגב, ברביעון. מתקופת האבן י"ט: 70-58.

 

גזית, ד'

תשמ"ג                 מפת אורים. חדשות ארכיאולוגיות פ'-פ"א: 57-56.

 

גזית, ד'

תשמ"ו.               חבל הבשור. החברה להגנת הטבע.

 

גזית, ד'

תשמ"ט                באר צאלים. חדשות ארכיאולוגיות צ"ג: 90.

 

גזית, ד'

תשנ"ד                  חבל הבשור בתקופה הביזנטית – אדם וסביבה. אריאל 101-100: 178-172.

 

גזית, ד'

תשנ"ה               חבל הבשור בתקופת הברזל  א' לאור ניתוח קיראמי של שכבה 8 בתל שרע.

עבודת-גמר לתואר מוסמך (M.A.), אוניברסיטת תל אביב.

 

גזית, ד'

תשנ"ו                   סקר ארכיאולוגי של ישראל – מפת אורים (125). ירושלים.

 

גזית, ד'

1998       סקר אתרים פרהיסטוריים ליד צאלים. הכנס השנתי של העמותה לפרהיסטוריה

                   – תקצירי הרצאות. אוניברסיטת בן גוריון בנגב: 2.

 

גזית, ד'

תש"ס                   סקר מפת צאלים. חדשות ארכיאולוגיות 110: 122-121.

 

גזית, ד'

2001                   הנדסת המישור. ארץ וטבע 71: 66-64.

 

 

גזית, ד' ופלדמן, א'

1995                     דרך הבשור. רשות שמורות הטבע. ירושלים.

 

גיבסון, ש'

תשס"א                ארכיאולוגיה של נוף וסביבה. אריאל 148-147: 44-32.

 

גיחון, מ'

תשל"ה                 אתרי הלימס בנגב. ארץ ישראל י"ב: 166-149.

 

גלעד, י'

תשנ"ח                  רועים וחקלאים בנגב הצפוני בתקופה הכלקוליתית. בתוך: אחיטוב, ש' (עורך): מחקרים בארכיאולוגיה של נוודים בנגב ובסיני. ירושלים: 58-43.

 

גרן, ו' ה'

תשמ"ב                 תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל; יהודה (ב). ירושלים.

 

גת, א'

1997                     צפון סיני בתקופת הברונזה התיכונה 2. עבודת-גמר לתואר מוסמך M.A.). ).  אוניברסיטת תל אביב.

 

דן, י' ויעלון, ד'

תש"ם                   דרכי ההיווצרות והתפוצה של הקרקעות והנוף בנגב הצפוני. מחקרים בגיאוגרפיה של ארץ ישראל י"א: 56-31.

 

דנין, א'

תשל"ט                 הצומח בנגב. בתוך: שמואלי, א' וגרדוס, י' (עורכים): ארץ הנגב-אדם ומדבר א'. תל אביב: 169-164.

 

 

דנין, א' ועמיתים

1990                     פעילות משולבת של כחוליות וצמחים עילאיים בייצוב חולות בנגב. אופקים בגיאוגרפיה 31 : 178-169.

זילברמן, ע'

תשמ"ב                 הגיאולוגיה של מרחב קרן-חלוצה. ירושלים: משרד האנרגיה והתשתית. המכון הגיאולוגי, דו"ח גס/82/4.

 

זילברמן, ע'

תשנ"ד                התפתחות המסלע והנוף במערב הנגב. בתוך: עיני, י' ואוריון, ע' (עורכים):

                           לניצנה ולגבול המערבי. שדה בוקר: 18-10.

 

יאיר, א'

תש"ן                    היווצרות נגר באזור חולי – חולות ניצנה, הנגב המערבי, ישראל. אופקים בגיאוגרפיה 31: 108-97.

 

 

היימן, מ'

תשנ"ג                   דגמי יישוב קדומים בהר הנגב – ניתוח ממצאי סקר החירום בנגב 1989-1979. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית. ירושלים.

 

יקותיאלי, י'

  •     מזרחה מערד, בתקופת הברונזה הקדומה. בתוך: מאיר, א' וברוך, א' (עורכים):                                    יישוב, ציוויליזציה ותרבות, דברי הכנס לזכרו של דוד אלון. אוניברסיטת בר-אילן:

103-91.

 

 

 

 

כהן, ר'

תשל"ב                 צאלים. חדשות ארכיאולוגיות מ"ג: 24.

 

 

 

לוין, נ', בן-דור, א' וקדרון, ג'

תשס"ד                השפעתם של גורמים אנושיים על השינויים העיתיים בקצב ההתייצבות של       חולות אשדוד-ניצנים. אופקים בגיאוגרפיה 58-57: 241-224 (ובעיקר עמ' 238-232).

 

ליבנה. א'

1988                    חבל אשכול – סקר נוף ומסלולי טיול. ירושלים.

 

ליבנה, א'

  • רמת הנגב- סקר נוף ומסלולי טיול. ירושלים.

 

 

לשנר, ה'

תשנ"א                 דרכי הבשמים – היבט בוטני. בתוך: אוריון, ע' ועיני, י' (עורכים): דרכי הבשמים. שדה בוקר: 107-88.

 

מרקס, ע'

תשל"ד                 החברה הבדוית בנגב. תל אביב.

 

משל, ז'

תשמ"א                תולדות "דרב אל-ע'זה" – הדרך הקדומה לאילת ולדרום סיני. ארץ ישראל ט"ו: 371-358               .

 

נוי, ת'

תש"ל                    אתרים פרהיסטוריים בחולות חלוצה, סקר. מתקופת האבן י': 10-1.

 

נוי, ת'

  • חולות חלוצה, סקר פרהיסטורי. מוזיאון ישראל, ירושלים.

 

ניר, ד'

תשל"א                 גיאומורפולוגיה של ארץ ישראל, ירושלים.

 

ניר, ד'

תשל"ג                  פאתי מדבר, האדם בסובב הצחיח למחצה. ירושלים.

 

ניר, ד' ובר-יוסף, ע'

תשל"ז                  אדם ונוף בארץ ישראל בתקופת הרביעון. תל אביב.

 

ניר, י'

תשמ"ז               חופי הים התיכון. מדע ל', 6-5: 255-248.

 

סובח, ע'

תשנ"ד                חולות מערב הנגב. בתוך: עיני, י' ואוריון, ע' (עורכים): לניצנה ולגבול המערבי.

החברה להגנת הטבע ומדרשת שדה בוקר: 26-19.

סרי, ג'

תשס"ג                 באר צאלים מערב. חדשות ארכיאולוגיות 114: 123-122.

 

עולמי, י', בוריאן, פ' ופרידמן, א'

תשל"ז                  החפירות בגבעת הפרסה – אתר ניאוליתי באיזור החוף. ארץ ישראל י"ג:47-34.

 

 

פז, ע'

תשל"ט                 החי בנגב – זוחלים, עופות ויונקים. בתוך: שמואלי, א' וגרדוס, י' (עורכים): ארץ                          הנגב – אדם ומדבר א': תל אביב: 200-177.

 

פלס, ד'

תשנ"ט                 צאלים תחתית. שבועון במחנה 16/1999: 43-38.

 

פרס, י'

תרפ"א                 ארץ ישראל וסוריה הדרומית-ספר המסעות. וינה.

 

צוער, ח'

  • ימין ושמאל רק חול וחול- על המורפולוגיה של דיונות החול. טבע וארץ י"ז/5:

223-219.

 

צוער, ח'

תשל"ו                  שימוש בעוקבים (tracer-elements) בדיונות חול. בתוך: כנס חצי יובל למחלקה לגיאוגרפיה בירושלים 15-17.3.76. תקצירי הרצאות. ירושלים: 55-53.

 

צוער, ח'

  • חוֹלִיוֹת ומנגנוני פעולתן. מדע כ"ו-1: 19-13.

 

צוער, ח'

תשמ"ו                 אנליזה דו-ממדית של פרופילי דיונות חול איאוליות. בתוך: כנס ירושלים, חנוכה תשמ"ו. תקצירי הרצאות. החוג לגיאוגרפיה. האוניברסיטה העברית, ירושלים: 68.

 

קדמון, נ' ועמיתים (עורכים)

תשט"ז                 אטלס ישראל. ירושלים.

 

קינסט, ש' ועמיתים

2012                  ניתוח מתימטי של השפעת קרום ביוגני על דיונות חול. גיאוגרפיה ללא גבולות.

הכנס ה-53 של האגודה הגיאוגרפית הישראלית, אוניברסיטת ב"ג בנגב – 9-11

בדצמבר 2012: תקצירי הרצאות: 203.

 

קדרון, ג' ויאיר, א'

תשס"ד                 השפעת הקרום הביוגני על תפוקת הנגר בדיונות חול בנגב. אופקים בגיאוגרפיה                          58-57: 223-211.

 

קרק, ר'

  • תולדות ההתיישבות החלוצית בנגב. רמת גן ומצפה רביבים.

 

רובין, ר'

תשנ"ט                 הספר המדברי והאימפריה: הנגב וצפון אפריקה בתקופה הרומית-ביזנטית. קתדרה 89: 82-63.

 

רוזנן, נ'

תשי"ג                   כיוונן של חוליות-הסייף וכיוון הרוח בסיני ובנגב. ארץ ישראל ב': 81-78.

 

רוזנן, נ'

  • החלוקה לאיזורי אקלים. אטלס ישראל תשט"ז: IV/6, ג'.

 

רון, צ'

תשכ"ח              מצבורי חולות בצפון סיני. לקט מאמרים לכנס חופי הנגב וסיני.

                          המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית, תל אביב: 48-46.

 

שחר, א' ועמיתים (עורכים):

תשנ"ה                  אטלס ישראל החדש. תל אביב.

 

שטרן, א' ועמיתים (עורכים):

תשמ"ו                 אטלס הנגב. ירושלים.

 

שמואלי, א'

תשל"ז              ישובי בדואים בגבול המדבר. בתוך: זהר, ע' (עורך): המדבר: עבר, הווה, עתיד.

                         תל אביב: 216-211.

 

שפירא, ש'

ללא תאריך (עורך): דו-קיום במבחן – טבע וצבא בנגב. רשה"ט – תל אביב.

 

 

Alon, D. and Levy, T.E.

1980                Preliminary Note on the Distribution of Chalcolithic Sites on the Wadi Beer-sheba – Lower Wadi Besor Drainage System. IEJ 30: 140-147.

Alt, A.

  • Beitrage zur historischen Geographie und Topographie des Negeb. JPOS 15: 294-324.

 

Avni, G.

1996                Nomads, Farmers and Town-Dwellers. Jerusalem.

 

Bagnold, R.A.

  • The Physics of Blown Sand and Desert Dunes. London.

 

Bar Yosef, O. and Phillips, J.L.

1977                Prehistoric Investigations in Gebel Maghara, Northern Sinai. Qedem                   7.

 

 

Bar Yosef, O. and Goren, N.

1980                Afterthoughts following Prehistoric surveys in the Levant. IEJ 30: 1-16.

 

Crowfoot-Payne J.

1978                    A Hoard of Flint Knives from the Negev. In: Moorey, P.R.S. and Parr, P.J. (eds): Archaeology in the Levant. Oxford:  19-21.

Danin, A.

  • Man and the Natural Environment. In: Levy, T.E. (ed): The          Archaeology of Society in the Holy Land. London: 24-39.

 

Delye, E. and Rochus, N. (eds)

2001                XIV International Congress of Prehistoric and Protohistoric Sciences,

2-8 September 2001, Liege, Belgium – Pre- Prints. Université de Liège.

 

Dennell, R. W.

  • Geography and Prehistoric Subsistence. In: Wagstaff, J. M. (ed): Landscape and Culture: Geographical and Archaeological Perspectives. Oxford: 56-76.

 

DOA

  • Geographical list of the Records Files 1918-1948. Department of Antiquities. Jerusalem.

 

Friesem, D. et al.

2011

Degradation of Mud Brick Houses in an Arid Environment: A Geoarchaeological Model. In: Journal of Archaeological Science xxx: 1-13.

 

Gazit, D.

2008

Permanent and Temporary Settlements in the South of the Lower Besor Region: Two Case Studies. In: Fantalkin, A. and Yasur-Landau, A. (eds): Bene Israel, Studies in the Archeaology of Israel and the Levant during the Bronze and Iron Ages in Honour of Israel Finkelstein. .Leiden & Boston: 75-85.

 

Glueck, N.

1965                   Further explorations in the Negev.  BASOR  179:6-29.

 

Goren-Inbar, N.

  • Ethnoarchaeology: the Southern Sinai Bedouin as a Case-Study. In: Biran, A. and Aviram, J. (eds): Biblical Archaeology Today, 1990. Jerusalem: 417-419.

 

 

 

Goring-Morris N.A  and Rosen, S.A

1987                    Late Cenozoic Geology in the Site Area; Attachement A – Prehistoric Archaeology. In: Power Plant, Shivta Site: Preliminary Safety Analysis Report, Appendix 2.5 E.  The Israel Electric Corporation and Tahal Consulting Engineers.

 

Hobbs, J. J.

1990                Bedouin Life in the Egyptian Wilderness. Cairo.

 

Hoffman, M. A.

1984                Egypt Before the Pharaohs. London.

 

Macdonald, E.

  • Prehistoric Fara. Beth-Pelet London: 1-21.

 

Musil, A.

  • Arabia Petraea II. Edom. Wien.

 

Oren, D. E.

  •   The "Kingdom of Sharuhen" and the Hyksos Kingdom. In: Oren E. D.     (ed): The Hyksos: New Historical and Archaeological Perspectives. Philadelphia: 253-283.

 

Renfrew, C. and Bahn, P.

1991              Archaeology, Theories, Methods and Practice. London and New York.

 

Rosen, S. A.

1992                The case for Seasonal Movement of Pastoral Nomads in the Late Byzantine/Early Arabic Period in the South Central Negev. In: Bar Yosef, O. and Khazanov, A. (eds). Pastoralism in the Levant, Archaeological Materials in Anthroplogical Perspectives. Monographs in World Archaeology 10. Madison, Wisconsin: 153-164.

 

 

Rosen, S. A. and Goodfriend, G. A.

1993                An Early Date for Gaza Ware form the Northern Negev. PEQ 125:         143-147.

 

Rosen, S.A. and Avni, G.

1993                The Edge of the Empire: The Archaeology of Pastoral Nomads in the    Southern Negev Highlands in Late Antiquity. BA 56/4: 189-199.

 

Saidel, B. A.

2001                Abandoned Tent Camps in Southern Jordan. Near Eastern Archaeology 64/3: 150-157.

Schaefer, J.

1989                Archaeological Remains from the Medieval Islamic Occupation of the   Northwest Negev Desert. BASOR 274: 33-60.

 

 

 

 

Tsafrir Y., Di Segni, L. and Green J.

1994                Tabula Imperii Romani, Iudaea-Palaestina: Eretz Israel in the Hellenistic, Roman and Byzantine Periods. Jerusalem.

Vogel E.K.

  • Negev survey of Nelson Glueck. Summary. EI 12:1*-17*.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השארת תגובה