נחלת יצחק

נחלת יצחק

(חבל הבשור כרקע גיאוגרפי לפרקים כה-כו בספר בראשית)

כאשר המחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל היה עדיין בחיתוליו, הגיעו לכאן ארכיאולוגים מכל העולם במטרה אחת: לגלות ממצאים שיצדיקו את המסופר ב"ברית הישנה" (=התנ"ך) ו"החדשה". תהליך הגמילה מ"הארכיאולוגיה המקראית" היה ממושך (*) ואף כיום – מידי פעם – יש להודות שקשה לעמוד בפיתוי של "גילוי ארץ ישראל המקראית" מבלי להיסחף לטענות הידועות של "פעם כל זה היה שלנו" ו"אנחנו היינו פה קודם". זאת ממש לא הכוונה ב"נחלת יצחק": זהו ניסיון להבין את הרקע הגיאוגרפי למגורי יצחק, שננקט בידי יוצרי סיפורי האבות ושהֵדָיו נרמזים "לפי תֻמָּם". היכן בדיוק פעל יצחק בן אברהם אבינו לפי ספר בראשית?

public domain via wikimedia

המקרא והכרת השטח מספקים לנו די והותר נתונים לקביעת אזור מגוריו של יצחק בחבל הבשור התחתי, על גדות נחל בשור!

  • יצחק נד בעקבי צאנו ובקרו (פרק כו, 14) בבקעה (כלומר, בחבל-ארץ נמוך יותר מבאר שבע – כו 23) שהגיע אליה מבאר לַחַי רוֹאִי (כד 62, כה 11) שהיא, לדעתי, באר אבו צֻחֵיבָּןָ [נ"צ 1163-0726] במערב רמת חצרים ("ככה זה" 12) או באר מנוח שמצפונהּ [נ"צ 1162-0780] (**);
  • יצחק היה שכנו הקרוב של אבימלך הפלישתי ובא לבקרו בישובו גרר, והוא גם עובר לגור שם (כו 1, כו 6) וגם מסתכסך עם נתיני אבימלך על זכויות-מים (כו 20). נראה ששתי האפשרויות הסבירות לזיהוי הישוב גרר הן אתר נחל פטיש ("ככה זה" 21) או סביבת חורבת באר שמע (ששֵם הישוב "גרר" נזכר באחת הכתובות שנחשפו בהּ ותיאורו ביוונית "קומאס", לאמור – "כפר גדול");
  • "וילך משם יצחק וַיִּחַן בנחל גרר וישב שם" (כו 17).אליבא דכל אבות חוקרי ידיעת הארץ, נחל גרר המקראי הוא נחל בשור של ימינו ("ככה זה" 7)!
  • "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים" (כו 12) – יפה הדגיש המקרא את השנה "ההיא": בחבל הבשור, כידוע, שנה חקלאית עם יבולים כאלה אכן ראויה לציון וחָלַה לא יותר מפעמיים בעשׂוֹר.
  • "ויחפרו עבדי יצחק בנחל" – – "ויחפרו באר אחרת" – – "ויחפור באר אחרת" – – "ויכרו שם עבדי יצחק באר" (כו 23-18, "ככה זה" 2): מכל הנחלים באזור, רק באפיקו הראשי של נחל בשור – החוצה את חבל הבשור התחתי – קיימים קטעים ובהם מפלס עבה ביותר של חלוקי-נחל, המהווה (עד היום – בשיטת הנַקָּזים) פוטנציאל להפקת כמויות משמעותיות של מים על ידי חפירה (=כרייה), ללא צורך בחציבה! (***)
  • יצחק מברך את בכורו עֵשָׂו, ובִרְכתו מתחילה במלים:"יִתֶּן לְךָ הָאֱלוהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם" (כז 28) – ויצחק ידע היטב על מה הוא מדבר: בחבל הבשור התחתי, כמות הטללים השנתית משתווה לכמות מֵי הגשמים! זהו האזור הטלוּל ביותר בארץ ורק מרכז עמק יזרעאל כמעט ומשתווה אליו. מחקרים הראו שהצמחייה מסוגלת לנצל את מי הטללים לצרכיהּ (****).
  • אורח חייו של יצחק מזכירים לנו את אורחות חייהם של הנוודים למחצה שחיו בחבל הבשור מאז ומקדם; לא לַשָּׁוְא נשבע יעקב ב"פַּחַד יצחק" אביו (פרק לא 42, 53), הוא הכוח העליון שאליו הוא כפוף והמוּשווה לאלוהים: "פח'ד'" בשפות שֵמיות אחדות פירושו גם "עדר כבשים".
public domain via wikimedia

לא נוכל עדיין לשחרר את יצחק מהליכה אחרי הצאן בגדת נחל בשור ונעכב אותו עוד דקות אחדות כדי להתייחס לתיאוֹריה המציינת את פרק כב ("עקדת יצחק") כאירוע קלאסי של טקס חניכה – מַעֲבָר מילדות לבגרות (כמו שנרמז אצל אחיו=בן דמותו בפרק יז, 25). השוואות אנתרופולוגיות לפולחני-התבגרות בחברות מסורתיות בכל העולם מצאו שבעה שלבים בטקסים האלה, וכולם קיימים בסיפור העקדה:

  1. ניתוק נפשי ופיסי מהאם (ביציאה ל"עקדה", שרה לא נפרדת לשלום מהנער; שרה נפטרת בתום האירוע).
  2. היציאה לטקס נעשית בחברת בני-גילו של הנער (פרק כב 3).
  3. אלמנט ה"מסע", הרחקת הנער מהקבוצה (כב 4).
  4. "הלידה מחדש": מצב פָּגיע ומאוּים על-ידי כוח עליון (כב 10).
  5. העלאת קרבן לפיוס הכוחות המתנכלים לנער (כב 13).
  6. לימוד של מורשת המשפחה/הקבוצה ואמונותיהּ (כב 18-17).
  7. סימון גופני (צלקת, קעקע, עקירת שן וכדומה) כסמל לשייכות קבוצתית (ברית המילה).

בקורס "התנ"ך כמסמך" שהגיתי, בניתי ולימדתי בכמה מוסדות – תמיד הדגשתי כי התנ"ך הינו יצירה של אֶתוֹס ומוּסָר ולאו-דווקא ספר גיאוגרפיה או היסטוריה. פה ושם מפציעות מבין שורותיו פנינים של "מאמרי דרך-אגב", אשר מקנות לו עוגנים במציאות ("ריאליטי") של העבר הלוט בערפל הדורות. נחלת יצחק היא פנינה אחת מהן.

דן גזית

 

 

(*) הרי אם ממצא ארכיאולוגי משיק לטקסט מקראי (כגון נִקְבַּת השילוח) – מה טוב, אך למה לאנוס בכוח את הפסוקים לממצא או להיפך (כגון "קבר רחל")?

(**) ועל השאלה מדוע הוא שוכן דווקא גם ליד הבאר "של ישמעאל", אחיו החורג וה"אַלְטֶר-אֶגוֹ" שלו, ידונו הפסיכולוגים… (כנראה שזאת היתה באר מרכזית ושופעת ואולי נדירה באיכויותיהּ). מכל מקום, ישמעאל התינוק בחיק אמו הגר מתוארים בפסיפס באר שמע, ממש בלב "נחלת יצחק"! השם הפרטי "ישמעאל" היה מקובל אצל העברים (במקרא מוזכרים 5 אישים בשם זה מלבד ישמעאל בן אברהם) אך נוהג זה חדל כמעט לחלוטין מאז רֶצח גדליהו בן אחיקם בידי ישמעאל בן נתניה (מלכים ב' כה: 25 – ועל כך קיים "צום גדליהו").

(***) מפלס זה משך בעבר כורי "חומר-ואדי" מכל הארץ והיה קשה מאוד לנפנף אותם  משום שפגעו, אגב כרייה, בערכי טבע, נוף ועתיקות.

(****) חלוץ המחקרים האלה היה שמואל דובדבני. הוא ערך אותן במצפה גבולות בין חודש יולי 1943 לבין סוף מאי 1944.

פורסם לראשונה ב "ככה זה, גיליון-111"

 

השארת תגובה