מקאמה למצפה גבולות

מקאמה למצפה גבולות

 

 

בית הביטחון במצפה גבולות 1946 , ארכיון ההגנה

להקמת מצפה גבולות, זאת לדעת, היו כמה שלבים:

ראשיתו נעוצה בקבוצה לא-גדולה של יהודים טובים,

שקנו כבר לפני כמאה שנה אדמות מבדואים ומֵערבים

בעוד שהמוסדות טענו: השטחים הללו בכלל לא שווים!

זהו מדבר צִיָּה וצלמוות, חבל על הכסף ועל הזמן –

 

אבל היהודים לא התיאשו, ועוד יסופר כי יאומן

כיצד בתרצ"ד ניסו להקים ישוב בבִּיר-שֶׁנֶק הסמוכה

ואיך במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נקלעו הכל למבוכה,

וביאושם מכרו את נכסיהם לַקָקָל בפרוטות –

(מסתבר שלגאולת קרקעות יש כל מיני שיטות…)

 

ובטרם התאוששו מאֵימת המאורעות, ממשלת פלסטינה

אסרה קניית קרקעות והתישבות בין ים-סוף וקסטינה

וכך, כל הנגב – כולל אדמות היהודים – הפך מיידית

לחלק מן המדינה הערבית המתוכננת העתידית.

 

ואז המוסדות הלאומיים נכנסו ללחץ וּלמצוקה

מפני שמרגע זה ואילך מופעלת כנגדם החוקה!

וכך הוא הנוהג: כששלוש שנים קרקע מוּבֶרֶת –

לבעלות המדינה, לפי החוק העותומני, היא עוברת.

ואז, למַרְבֶּה הזוועה, כמעט באותה השנייה –

גם פרצה מלחמת העולם השנייה.

 

ולבריטים ממש לא היו אז ראש ועצבים

להתעסק בַּמריבות בין היהודים והערבים.

ואז החליט יוסף וייץ באומץ-לב ובנחישות

שעתה הוא בדיוק הזמן, ברשות או שלא ברשות,

לשגר פלוגות-עבודה אל אדְמות הלאום בשממה

ולהקים שם "מִצְפּות" – כך הן כּוּנוּ, משוּם-מה.

 

ובינתיים – בפלסטינה הקטנה הימים קשים;  Avishai Teicher via Wikimedia | CC BY 2.5

החלו להגיע שמועות על השואה, דברים מיאשים,

והגרמנים בצפון-אפריקה חותרים במֶרֶץ לעבר קהיר

והיהודים בָּאָרץ מְצַפִּים שאת החשיכה אור אחד יאיר –

 

והנה, אור אחד הודלק בנגב במאי ארבעים ושלוש

רון חלוצים הזדמר וצליל מעדר ומַכּוֹש

היה זה מ צ פ ה  ג ב ו ל ו ת, חלוץ המצפים

יומולדת שִשִים נחגוג לו במחולות ובתופים.

 

דן גזית, 12.5.2003

Avishai Teicher via Wikimedia | CC BY 2.5
מצפה גבולות

השארת תגובה