מִפְּנֵי שֶדָּרִים בֵּין בִּצְעֵי* הַמָּיִם" ( שבת ל"א)

מִפְּנֵי שֶדָּרִים בֵּין בִּצְעֵי* הַמָּיִם" ( שבת ל"א)

(עם כל הכבוד לאנשי המצפים וי"א הנקודות – הקדימו אותם בהרבה…)

 

By: Biswarup Ganguly Via Wikimedia | CC BY 3.0

לאחרונה אנו נחשפים בערוצי המדע השונים שבטלויזיה לתכניות ססגוניות המשחזרות, בטכניקות מרהיבות, את התפתחותם של הגזעים האנושיים; ההמחשה כה משכנעת עד כי לעתים נדמה כי אנו חוזים בסרט תיעודי אמיתי… יש להדגיש: המחקר עדיין בעיצומו ומדי-פעם הדיון בנושא מתחדש עקב גילויים חדשים, אם של שרידי "אדם קדמון" ואם של שיטות תיארוך. מכל מקום, כיום קיימות הסכמות שמוצא האדם באפריקה, שבקעת השבר הסורי-אפריקני היתה במסלול התפשטותו בעולם ושלפני כמיליון שנה ("תקופת האבן הקדומה, שלב תחתון") כבר התפרשו חבורות האדם הקדמון על פני כל ארץ ישראל; גם לחבל הבשור התחתי הם הגיעו ורכשו – בצדק – את התואר החלוצי "ראשוני המתיישבים" באזורנו.
היו אלה בני-אנוש מגזע "האדם הזקוף", אבותיו הקדומים של האדם בן-ימינו ("האדם הנבון"; הנבון ? ניחא…); קדומים, אך מוכשרים מאוד שידעו להסתגל לסביבות חדשות (והסתגלות כזאת מכוּנה היום "תרבות"). הם כבר שלטו באש אך עדיין לא השאירו רמזים אודות אמונותיהם ואופני התקשורת ביניהם. כלי-האבן שידעו לייצר נראים, לעתים, כיצירות-אמנות ממש.
בתקופה ההיא, אזורנו נראה אחרת לחלוטין: תשתיתו היתה חרסיתית-אדמדמה, אפיק נחל בשור בן-ימינו עדיין לא נוצר אך השטח שקק ערוצים רבים שהתנקזו לצפון-מערב ויצרו ביצות, אגמים ומפרצים לאורך חוף הים שעבר אז מעט מזרחה לקו הגבול הנוכחי עם רצועת-עזה. בחלק מן התקופה האקלים דמה לזה של היום, אך בחלק אחר היו הרבה יותר משקעים הפזורים לאורך השנה כולה – בקיצור, גן-עדן לציידים ומלקטי-מזון. אבל לא לעולם חוסן: בעשרות אלפי השנים האחרונות הים נסוג, גופי-המים חרבו וסופות מדרום-מערב הביאו עמן הררי ליס וחול שהגביהו את פני השטח (במקומות אחדים – בעשרות מטרים).
מן הסתם קשה לאתר את שרידי החניות של "אנשי הַבְּצָעִים" מתחת לשמיכה כה עבה של משקעים; למזלנו, כלי הצור הדומיננטי ב"ארגז הכלים" שלהם היה חפץ חד גדול-ממדים, מעוצב למשעי, שנלפת בכף היד והיה רב-שימושי; כינויו בעברית – "אבן-יד". ברבות הימים, כלים גדולים אלה צופו באופן טבעי בכעין קליפה ("פאטינה") לבנה ובוהקת המקילה על איתורם בסקרים. אבני-יד מתגלות כמעט בכל מקום שבו נחשפת שכבת החרסית האדמדמה (בהתחתרות ערוצים, בפעולות כרייה ובהסרה טבעית של שכבות החול והליס) – כפי שזיהה לראשונה עמי שאול ז"ל מכיסופים – ונוכחותן היא עדות כמעט בלעדית לתפוצה הרבה של האדם הקדמון באיזור.
עד היום אותרו כשני תריסרי אתרים – ויש המעדיפים את הכינוי "נקודות-ממצא" – של אבני-יד אצלנו, כעדות לשהייה ממושכת של קבוצה אנושית במקום. בחלקם נלקטו כלים בודדים בלבד אך חלקם שופע פריטים; ליד בארי מצוי אתר הכולל עצמות פיל (שרידי אסאדו קדום ?…).
דן גזית

תודתי נתונה לפרהיסטוריון פרופ' אברהם רונן מאוניברסיטת חיפה שעבר על הטקסט, העיר והאיר.
* בצעים – מונח המוזכר בתלמוד (הקרוב לבוֹץ, בּצָּה) ופרושו מקומות מים עומדים ובלתי-עמוקים.

 

פורסם לראשונה ב "ככה זה, גיליון-20"

השארת תגובה