כתיבת-הארץ

כתיבת-הארץ

(לתולדות מיפויו של חבל הבשור)

שימוש הוגן: עטיפת ספר

– אכן, יפה כוכבך! – אמר הנסיך הקטן – היש בו אוֹקְיָנוֹסִים?

– אינני יודע – אמר הגיאוגרף. – – –

– הן אתה גיאוגרף? – תמהּ הנסיך הקטן.

– אמנם כן – השיב הגיאוגרף – אולם אינני תַיָּר חוקר-ארצות. – – – הגיאוגרף הוא אדם חשוב מכדי לשוטט בעולם. הוא אינו עוזב את שולחן-הכתיבה שלו.         ("הנסיך הקטן").

 

כפי שצויין כאן בעבר ("ככה זה" 16), חוקרי הנגב האירופים במאה ה-19 נמנעו מלחדור לתחומי חבל הבשור עקב המלחמות התדירות בין השבטים שֶבּו (*) ׁוהשניים שפרסמו מפות-נגב (אדוארד רובינזון – 1838 ואדוארד הנרי פלמר – 1871) לא התייחסו כלל לשטח מערבית לבאר שבע. הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (P.E.F, 1871-1878), שֶמִפְּתָּה את כל הארץ, הותירה לסוף עבודתהּ את צפון הנגב – ואכן, כך גם נראית התוצאה: רשלנית וחלקית. האדריכל והארכיאולוג גוטליב שוּמָכֶר, איש מושבת הטמפלרים בחיפה, העיז לחרוג משולי רצועת-עזה (1886) ומפתו כוללת מעט פרטים לאורכה.

הגאולה הגיעה רק בשנת 1907, כאשר אַלוֹאַ מוּסיל ((Alois Musil פרסם מפה מפורטת של הנגב, המסכמת את מחקריו המדוקדקים: המפה כללה את כל מערכות הניקוז, נחלות הבדווים והחורבות העתיקות על שמותיהן בתוספת תיאור מילולי שהיה מלוּוֶה – לראשונה – בצילומים בעלי ערך מחקרִי עליון. מבחינה קרטוגרפית, הסתמכה מפתו של מוסיל על המדידות האסטרונומיות של הקרן הבריטית אך לעומת מפת צפון הנגב של הקרן – היא מלאה בפרטים חשובים מבחינה היסטורית וגיאוגרפית.

מוסיל (1944-1868) יליד בוהמיה (צ'כיה) וחניך האקדמיה של וינה, כומר ומזרחן, הצטרף לבית-הספר הדומיניקני לחקר המקרא בירושלים ב-1895 ומאז ניהל משלחות-מחקר בארץ, בעבר הירדן, בסוריה ובערב. מ-1920 שימש כפרופסור באוניברסיטת פראג. בחבל הבשור סייר מוסיל בשנת 1901 ודיווּחו המפורט, בלווית מפתו וצילומיו, מהווים את בסיס המחקר של אזורנו עד היום (וממתינים לתרגום מגרמנית).

מפתו של מוסיל היתה המפה המהימנה היחידה של חבל הבשור ועליהּ התבססו כל המפות האחרות עד שנת 1924, שאז עודכנה מבחינה גיאודֶזית על-ידי מחלקת המדידות של המנדט הבריטי בשיטת הטריאנגולציה (="ככה זה" 25; **); אך עוד לפני-כן, ערב המלחמה העולמית הראשונה, דאג הבּיוּן הבריטי להוסיף למפת מוסיל שתי תוֹבנוֹת איסטרטגיות – עדכון מערכות הדרכים ומקורות המים. העדכונים האלה בוצעו בנפרד ובמקביל בידי שני צוותי ריגול: הארכיאולוג צ'רלס ליאונרד ווּלִי (חופר אוּר-כַּשְׂדִּים) ועמיתו לסיור תומס אדוארד לורנס ("איש ערב") וכן חבורת קצינים בהנהלת  הקולונל סטיוארט פרנסיס נְיוּקוֹמְבְּ מחיל ההנדסה הבריטי (שהיה, אגב, ידידו הקרוב של לורנס). מפת מוסיל הפכה ל"מפת ניוקומב", מפה צבאית חסוּיה שעל-פיהּ נוהלה המערכה נגד הצבא העות'מאני בסיני ובדרום הארץ. הגרמנים, בעלי-בריתם של התורכים, הפעילו מאמצים מודיעיניים נרחבים עד שבסופו של דבר השיגו את המפה ובכך שיפרו בהרבה את המפות העות'מאניות עד שעלו בדיוּקן על אלו הבריטיות.

ניתן לסכם ולקבוע כי מפת מוסיל הִשְלִימה – באיחור של כמאה שנה – את הפער הגיאוגרפי במפת מסע נפוליון בארץ ישראל ("מפת ז'קוטן") שהיתה המפה המודרנית הראשונה של הארץ, בהוסיפהּ את החלק החסר – חבל הבשור.

דן גזית

 

(*) הנוסע היחיד שסייר אז באזורנו  ודיווח בנאמנות על מה שראו עיניו (ויקטור גֶרֶן, 1863) אך הוא לא היה קרטוגרף.

(**) מעניינת במיוחד מפת צפון הנגב באטלס ז'בוטינסקי-פרלמן (לונדון+לייפציג, 1925) – האטלס העברי המודרני הראשון: האטלס דייק יותר במתאר הנחלים לאור הטריאנגולציה של הבריטים, אך העתיק את השגיאות הגיאוגרפיות האחרות ממפתו של חוקר ידיעת הארץ ישעיהו פְּרֶס (אשר פורסמה ב-1921); נראה שפרס וז'בוטינסקי התעלמו ממפת מוסיל, אולי בגלל הדגש המיוחד שבהּ על השמות הערביים. לעומתם, מפתו של א' י' ברוור (דביר + ווינה, גם-כן מ-1925) לא מקפידה כלל על מתאר הנחלים אך דווקא מדגישה את תפרוסת המטות והשבטים של הבדווים.

– מפה והזהרה בצידהּ: הוצאת "מפה" מפרסמת מפות ובהן שיבושים מכוּוָנים כדי לעקוב אחרי הפרות זכויות-יוצרים. יש להניח שפעילות זאת מְגֻבָּה בייעוץ משפטי כלשהו, אך למשתמשים במפות הנגב שלהם אעיר: ראו, הוזהרתם (וראו גם בעיתון יומי "הארץ" מיום 23.11.12, ע' 23: "האי שלא היה שם").

 

 פורסם לראשונה ב"ככה זה, גיליון-58"

 

תגובה אחת

  1. בִּיר שֶׁנֶק (באר היסטורית הממתינה לשעת דחפור) — אבני גזית הגב

    […] עיקרי בסביבה, החל מהחוקר הצ'כי מוּסיל (שביקר באתר ב-1902: "ככה זה" 58) וכלה באבי ידיעת הארץ בְּרֶסְלָבי (בספרו "הידעת את […]

השארת תגובה