"חוזה הנגב"

"חוזה הנגב"

(על מאיר-מירון רבינוביץ-"בָּץ")

"[באשכול ובחולות חלוצה] יוקמו 110 ישובים כפריים בני 120 משפחות כל-אחד ו-27.000 משפחות של עובדי שירותים, בס"ה 200.000 נפש — [והם ייצרו] 500.000 טון תוצרת טרייה לשנה ליצוא —".

לא, זאת לא ההמצאה שלי; זהו ציטוט חלקי מתוך "תכנון פיסי בנגב לקראת שנת 2000", מסמך עב-כרס של לשכת התכנון המחוזית במשרד הפנים (שהשלים את תוכניתו של רענן וייץ "המפעל הדרומי 1975"). המסמך פורסם ביולי 1976 בחתימת "מתכנן המחוז – מאיר בץ". מי היה מאיר בץ?

מאיר-מירון נולד בשנת 1917 (בעיצומה של המהפכה הבולשביקית), בעיבּוּרָהּ של מוסקבה, להוריו אהובה ויצחק רבינוביץ. אביו, שהיה ראש "מכבי הצעיר" בעיר, הוגלה לסיביר ל-5 שנים בעוון פעילות ציונית ונידון לגירוש מרוסיה. את בר-המצווה של מאיר חגגה המשפחה ב-1929 על האוניה בדרך לארץ. בראשית דרכם כעולים גרו ליד יפו אך אחרי כשנה עקרו לירושלים, שם למד מאיר בגימנסיה העברית ברחביה והיה חניך ומדריך ב"צופים" והשתלב כנער ב"הגנה".

משחר נעוריו התבלט מאיר כרב-פעלים, כמנהיג טבעי וכספורטאי בעל כושר גופני יוצא-דופן, ועל התנגדות היה מגיב באגרוף לפרצוף או במהלומה על השולחן – וכך זכה לכינויו "בָּץ" (בעָגָה יידישאית: חֲבָטָה עזה), שהפך ברבות הימים לשם משפחתו העברי.

בשנת 1938 עבר קורס מפקדים בפיקודו של וינגייט ברמת יוחנן ולאחר מכן הדריך בקורס המ"כים הראשון של ה"הגנה" בקרית ענבים; בין חניכיו היה יגאל ידין, לימים רמטכ"ל בצה"ל.

לאחר הגימנסיה עבר ללמוד בטכניון ובמקביל שרת כקורפורל-נוטרים בתקופת ה"מאורעות" בפו"ש (פלוגות השדה) וב"פלוגות הלילה" עם וינגייט; ב"הגנה" היה מפקדם של ה"ח"ץ" ("חי"ש = "חיל-שדה" – צעיר", שהפך מאוחר יותר לגדנ"ע). בשנת 1939 עבר קורס מפקדי-מחלקות ב"הגנה" והתמנה למפקד הגדוד שיותר מאוחר הצטרף לפלמ"ח, ואז פעל בהדרכות צבאיות שונות ובהכנות שנעשו בארץ לקראת אפשרות-פלישה של הגרמנים מצפון אפריקה. בשנת 1942 נפגש עם מנהיגי הכורדים בנסיונות להמריד אותם בצפון עיראק. בשנת 1946 היה ממתכנני מבצע עליית י"א הנקודות בצפון הנגב ובמלחמת העצמאות, בעת היותו קצין בחטיבת עציוני, היה מהוגי "דרך בורמה" לפריצת המצור לירושלים. בקרבות "כיס פָלוּג'ה" נפל בלילה לבאר עמוקה ושהה במֵימֵיהּ כשלוש יממות (!) עד שהבחינו בו. בקרבות נפצע וכשהחלים עבר קורס מפקדי-גדודים צה"לי.

כמהנדס החזית בפיקוד הדרום במלחמת העצמאות, בדרגת סגן-אלוף, תכננו בץ וחבריו את הכשרת הציר החולי חלוצה – רחובות בנגב – נחל לבן למעבר כלי-רכב במבצע "חורב" (מבצע "ע") בדצמבר 1948 וביצע עם יחידת צמ"ה (=ציוד מכני-הנדסי) את שיקום ציר הערבה (חצבה – אילת) מאחר והדרך השתבשה במעבר חטיבת "גולני" בדרכהּ לתפיסת אילת. עד כאן רק חלק מפעילותו הצבאית הענפה של בץ,

כששוחרר בץ מהצבא (1951) עבר עם משפחתו לבאר שבע ומיד החל להיות מעורב בעשייה: כמהנדס מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית היה מעורב בעליית מושבי העולים בחבל הבשור, וכמו-כן כיהן כיו"ר ועדת-בנין-ערים במועצות האזוריות תמר ורמת-נגב וכסגן ראש העיר באר שבע. בץ היה בין היוזמים של אזור התעשיה ברמת-חובב ושל אוניברסיטת הנגב, וגם לימד בהּ בפקולטה לטכנולוגיה. במשך השנים יצא לשליחויות שונות בחו"ל ואף ללימודים שם ואסף תארים וחבר-מעריצים. תריסר שנים כיהן בץ כמהנדס מחוז הדרום במשרד הפנים, החל משנת 1967 ועד ליום מותו.

שיא חזונו של בץ הייתה תעלת הימים הדרומית (או בלשונו: המוביל המלוח). אמנם הרעיון של הזרמת מי הים התיכון לים המלח היה עתיק (והיו לו הרבה "אבות"), אך לפי הצעתו המשופרת, המוביל המלוח יהיה עמוד-שדרה לתחנות-כוח גרעיניות, להספקת מי-קירור לתעשיה, להצלת ים המלח המתייבש, לאגמים למטרת נופש, להפקת חשמל, לגידול אצות-מאכל, לניקוז שפכים אַנְאורגניים, להתפלת מים ועוד. הוא לא הסתפק ברעיון גרידא אלא הטיף בכל הזדמנות ובכל פוֹרוּם על התועלת העצומה הטמונה במוביל המלוח וב"מפעל הדרומי" – אזורי תעשיה והתיישבות נרחבת – הנלווית אליו.

בשנת 1967 פרסם הטכניון מחקר של מאיר בץ שבו הציע לכרות נתיב-מים מאשדוד לאילת כתוספת וכתחליף לתעלת סואץ. ההצעה היתה מלוּוָה בנספח מפורט של חישובים כלכליים.

בץ היה איש-רֵעים להתרועֵעַ וצַיָּר-רַשָּׁם מחונן; הוא נפטר מדום-לב בחודש יוני 1979, בעודו חוזה לנגב עתיד מזהיר.

מאיר בץ | כריכת הספר , בשימוש הוגן
מאיר בץ

אִמְרָה שגוּרה על פיו היתה: "רגיל אני ליַחַס של זלזול לרעיונות החדשניים שאני מביא; בדרך-כלל בשלב הראשון צוחקים מהם, אחר-כך בשלב השני נלחמים בהם ובשלב השלישי מקבלים אותם ואומרים: אֵלו רעיונות באנאליים…".

דן גזית

 

= דרומית לתל שרוחן, סמוך לדרך הבשור, נותרה קוביית-בטון כבדה שכיסתה סוללות-חשמל של סיסמוגרף אוטומטי שהוצב במסגרת תכנון "תעלת הימים". זוהי נקודה בעלת ערך היסטורי-תיירותי שכדאי לשָלֵּט אותה למען הדורות הבאים.

= לשאלתכם: כן, החזאי אורי בץ הוא בנו של מאיר.

פורסם לראשונה ב "ככה זה , גיליון-91"

 

 

 

 

 

                    

השארת תגובה