"ויקצֹר עבדך וַיִּכַל ואַָסֹם וכינס" (מתוך "מכתב הקוצר", המאה ה-7 לפנה"ס)

"ויקצֹר עבדך וַיִּכַל ואַָסֹם וכינס" (מתוך "מכתב הקוצר", המאה ה-7 לפנה"ס)

(לא אנחנו המצאנו את הסילוֹ…)

'ההמתנה', ערב מלחמת ששת הימים, היתה תקופה רווּית-מתח והיו לה, כזכור, גם השלכות כלכליות. משאיות רבות גויסו והסתמן מחסור באמצעי שינוע לגרעיני החִטָּה מהשדות אל האסמים המרכזיים והעת – עת קציר. המצוקה התגלגלה לפתחו של מנהל מחלקת הדגנים (המיובאים) במשרד המסחר והתעשיה, יששכר גזית (לשאלתכם: כן, דוֹדִי) שצבר נסיון רב בתעשיה חקלאית מאז עלייתו ארצה ב-1919. גזית הכיר את שיטות האיסום המסורתיות ולאוֹרָן פסק: יש לפרוש ברזנטים בשולי השדות, לערום עליהם כְּרָיִים (=ערימות תבואה) ולכסות בקש; בשיטה הזאת, הַפְּסַד יהיה כמעט זהה לאיסום במאגורות המודרניות; ואכן, כך היה, וזכור לטוב הכְּרי הענק בעורף מפעלי יח"ם.
מִקַּדְמַת-דְּנָה נאבק האדם למען הארכת "חיי המדף" של מזונו על ידי הענקת טיפול מיידי: הציידים והדייגים יִבְּשו, עישנו,כבשו ומלחו את הבשר; עובדי האדמה יבשו,כבשו, החמיצו ורקחו את הירקות, בשלו בירה ושרפו יי"ש. הנוטעים מיצו שמן, יין, דיבשות ודבלות מהפירות; הרועים גיבנו וחבצו את החלב ומגדלי התבואות איפסנו את החציר בקרבי הבהמות,קלו את הגרעינים הירוקים ("אביב") ואסמו את הבר לשמרו לשימוש שוטף (כ-200 ק"ג לנפש לשנה) ולזריעה בשנה הבאה.
מקובל במחקר שהמצאת האסם, בין אם הוא על-קרקעי או תת-קרקעי, היא אחת משלוש הטכנולוגיות הקשורות במעברן של חברות אנושיות מחיי מרדף אחר המזון (צייד ולקט) להתיישבות-קבע ולייצור מזון; שתי הטכנולוגיות האחרות הן המצָאוֹת המגל לקציר ומכתש-אבן להסבתו של המזון מגֶלֶם לזמין לאכילה. תפקיד האסם הוא, כמובן, לשמור על הבר מצרכנים מתחרים (המכוּנים "מזיקים") על ידי איטום ואוורור במינונים משתנים בהתאם למומחיות ולנסיבות.
רוב תושביו של חבל הבשור לפני קום המדינה היו בדווים חקלאים למחצה, שנהגו לחפור בקרקע אסמים דמויי בקבוק – חללם רחב וצווארם צר, בקוטר אגן אדם (רזה…). את פתח האסם דיפנו בחלוקי-נחל ובענפי אשל כדי למנוע התמוטטות; בשולי חולות חלוצה החפים מאבן ומעצים, הפתחים חוזקו בכל הבא ליד – וגם בעצמות גמלים. מחוץ לאזורנו היתה קיימת גם שיטת איכסון על-קרקעית המזכירה, בזעיר אנפין, את הכרי של יח"ם ("מַטְמוּר-מַטַאמִר").
עד כאן עסקנו באסמים פרטיים, אך קיימים גם אסמים ציבוריים השייכים לקהילה או לשליט; באסמים אלה נאגרים (אגר=מַמגוּרה) עודפי התוצרת לצרכי מסחר או כמס לשלטון. בתל מגידו נחשף אסם אדיר, חצוב באדמה ומצוּפה באבנים ובו שני גרמי מדרגות לוליניים; האסם הזה מיוחס לתקופה האשורית (בערך 700 לפנה"ס) אך הוא זעיר לעומת מערכת האגירה העצומה שהתגלתה בתל גמה שלנו: בשלהי התקופה הפרסית (כנראה במאות החמישית – רביעית לפנה"ס), אולי במסגרת התארגנות האימפריה הפרסית לקראת הפלישות למצרים ולקראת חציית המדבר,
הוקמו בראשו 11 אסמים עגולים; חלקם התחתון נחפר לתוך השכבות הקדומות והם נבנו ורוצפו בלבני-בוץ. האסמים תוכננו במידות שונות וגם הקירוי היה בשתי שיטות – כיפָּתי ושטוח ובאחד מהם אף נבנה גרם מעלות. הארכיאולוג שחפר בתל בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים, ג' וָן-בִּיק, חישב ומצא שתכולתם הכוללת היתה מעל 2000 מטרים מעוקבים! ון-ביק חשף כליל את אחד האסמים, ואף שנסיונות השימור של לבני הבוץ כָּשלו – עדיין השרידים מרשימים. במַשָּקים שבין הלבֵנים נמצאו בעת החפירה גרעיני שעורה מפוחמים, ועל הריצוף – גם שברי כלי חרס מיובאים מרָחבי אגן הים התיכון ואף מדְּרום ערב, רמז למסחר העֵר שהתנהל באזור.
וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שֹׂבָע ! (משלי ג, י).
דן גזית

– פלינדרס פיטרי, חופרו הראשון של תל גמה (1926), קבע את תאריך האסמים לתקופה הפרסית; ג' ון-ביק אֵחר אותם לתקופה ההלניסטית (שלטון בית תלמי המצרי). לאור בדיקה מחודשת של פריטי הממצא המאוחסנים בלונדון, מציע הארכיאולוג יצחק אשל כי פיטרי צדק.

פורסם לראשונה ב "ככה זה, גיליון-19"

Public Domain Via Wikimedia
Vincent van Gogh – Peasant woman binding sheaves

תגובה אחת

  1. ...ואז האיראנים הגיעו — אבני גזית הגב

    […] פיטרי בתל גמה (1926) חשפו כתריסר אסמי-תבואה גדולים ("ככה זה" 19) ולפי חישובו, תכולתם הכוללת יכלה לכלכל חיל-מצב בן כ-70.000 […]

השארת תגובה