באישורו של רבנו גרשום מאור הגולה  

באישורו של רבנו גרשום מאור הגולה  

 (תל גמה בחסות פרעה)

הפלאחית המצריה (ששמהּ, אללי, לא השתמר) חזרה בשמש הקופחת מתל החורבות הסמוך לכפרהּ הדל אֶל-עַמַרְנָה (כ-300 ק"מ דרומית לקהיר) ועל ראשהּ סל-נצרים מלא עפר דשן לטיוב חלקתהּ הדלה. מזה שנים נהגה, כיתר בני הכפר, לעשות שימוש באדמת החורבה; אך יום זה, לפני 120 שנה, היה שונה: הבוקר היא החליטה לחפש בפינה אחרת, אולי תמצא דשן משובח יותר – והחלטתהּ היתה גורלית להיסטוריה של ארץ ישראל.

כשרוֹקְנה האשה את הסל, גילה בעלהּ בתוך העפר לוחיות-חרס מלבניות קטנות ועליהן טבועים סימנים והבין מיד כי עתיקות לפניו. מאחר וכמה משכניו התעשרו ממכירת חפצים שהוצאו מהאדמה – עוד באותו יום חזר, בהדרכת אישתו, לפינה החדשה והחל לחטט בהּ בלהיטות עד שמילא את שקו באותן לוחיות קטנות; שבועות נקפו עד שהגיע איתן לשוק ובינתיים חלקן נשבר, חלקן נשחק וחלקן אבד – אך לבסוף הצליח הפלאח למכור כ-150 מהלוחיות, מבלי לדעת כי תחת ידו עבר הארכיון המלכותי של פרעה מלך מצרים אִמֶנְחוֹתְפְּ השלישי ויורשו אַחְנָתֵן, מאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, מבירתם אַחְתְּאָתֵן, היא אל-עמרנה.

לוחיות אלה, המכונות במחקר "מכתבי אל-עמרנה", היו איגרות של מושלי ערים בכנען-רבתי אל פרעה. מושלים אלה היו כפופים למצרים, העלו להּ מס והיו אחראים על משימות שונות שהטילו עליהם שליחי המלך, כגון  ארגון שיירות ואספקת עבדים. עד היום התגלו קרוב ל-400 איגרות, כולן בכתב היתדות האכדי אך בניב כנעני: החוקרים משערים שסופרי פרעה היו קוראים לפניו את הטקסט במצרית – "שְׁנַיִם מקרא ואחד תרגום".

Public Domain Via Wikimedia
אחד ממכתבי אל עמרנה, מכתבו של עַזירוּ מלך ממלכת אמורו לפרעה

מכתבי אל-עמרנה הם מקור היסטורי כמעט בלעדי לשחזור החיים בכנען במאה ה-14, ולאחר שהוחלט כי הם אינם זיוף מתוחכם (כן, היה גם שלב כזה במחקר…), נכתבו מאות מחקרים העוסקים במידע שהם מספקים והַנִּדְלֶה מתוך מכתבי חנופה, הבעת כניעה, תלונות על גובה המס ובעיקר – הלשנות על מושלים שכנים…

בתקופה ההיא, כנען היתה מחולקת לאיזורי-השפעה של "ערי-מדינה" ואחת מערים אלה היתה יֻרְזָה \ יֻרְצָה (בכנענית, אַרְצָה באשורית, אוֹרְדָה  במפת מידבא) המזוהה עם תל גמה ליד רעים. להלן תרגום (של נ' נאמן) לאחד משני מכתבים שהגיעו לאחתאתן מיורזה (ובבקשת מחילה מרבנו גרשום שהטיל חרם על קורא מכתב לא-לו): "אל המלך, אדוני, אלוהַי, השמש בשמים; כה דיבר פּוּ-בַּעַל, שליט העיר יורזה, עבדך, העפר לרגליך: לרגלי המלך אדוני השתחוויתי שבע ושבע פעמים, על הגב ועל הבטן! כעת שומר אני את עיר המלך, אדוני, ואת מקום המלך, אדוני, השמש בשמים. כל אשר ציווה המלך, אדוני, אכן שומר אני יומם ולילה את דבר המלך, אדוני. רַאנֶפֶּה, מפקח המלך, אדוני, אשר אודותיו פקד המלך, אדוני, טוב הוא כמו השמש בשמים. מי הוא הכלב אשר לא ישמור את דברי המלך, אדוני, השמש בשמים.  "

לפני שנביע רגשי סלידה מסגנונו של פו-בעל, עלינו לזכור כי חלק גדול מביטויי ההתרפסות שבמכתב היה תבנית מקובלת של פנייה לשליט, ממש כמקובל במכתבים היום – "לכבוד", "בכבוד רב", "ברגשי כבוד ויקר" ודומיהם.

ערכם של המכתבים מיורזה נעוץ בעצם קיומם, המצביע על חשיבות העיר ששכנה על תל גמה ולמרגלותיו בתקופה הכנענית המאוחרת: השלטון המצרי ראה לנכון לדאוג לנאמנותהּ למצרים, בין השאר על-ידי הצמדת פקיד מצרי – ראנפה, שהיה (כמו הקולגות שלו בערים אחרות) שגריר אד-הוק למשימות מוגדרות.

בחפירות תל גמה נחשפו בשכבה המתאימה מבנים מרשימים ויתכן שאחד מהם שימש כארמונו של המושל הכנעני פו-בעל, אך ככל שאנו מעפילים בשלבי התקופה – הולכת וגדלה ההשפעה המצרית ביורזה ונראה שלבסוף סופחה לעזה ומושל מצרי של ממש הוצב בארמון, כמו בתל שרוחן.

החוט המקשר בסיפורנו הוא לא אחר מאשר מיודענו פִּיטְרִי שחפר בשנת 1891 באל-עמרנה, ב-1926 בתל גמה וב-1928 בתל שרוחן: בשלושת האתרים חשף פיטרי ארמונות-שלטון מצריים, והרביעי החל להחשף לאחרונה על גדת נחל בשור, בין אורים לרעים (באתר קוּבּוּר אֶל וַּלַאיְידֶה), בחפירת אוניברסיטת בן גוריון.

דן גזית

פורסם לראשונה ב "ככה זה, גיליון-50"

השארת תגובה