“אין חיה כזאת!”

(הכריז הילד המופתע כשראה לראשונה ג’ירפה)

     הפעם אציג לכם מקום שיסחוט מפיכם את הקריאה שבכותרת ממעל. אדגיש מראש שהשטח הוא צה”לי ונדרש אישור כניסה אליו, הגישה רק ברכב 4X4 גבוה (ועדיף יותר מאחד) והנוהג בו מיומן בנהיגה בחול – אך כל המאמצים כדאיים…

     כ-5 ק”מ אחרי מחנה צאלים – לכיוון רביבים – לפני חורשת האקליפטוסים שמימין לכביש, יש לרדת ממנו ימינה, לעלות לגבעה ומיד נשקף אליכם מדרום-מערב רכס הר קרן. מטרתכם לשמור במגמה זאת כ-16 ק”מ (בקו אוויר!) על מסלול ברור העובר בראש הרכס לאורכו, כאשר מימינכם תמיד נשקפות שלוחות הרריות אל ים החולות המדהים וביניהן עמקים תלולים (אשר שניים מהם, דווקא רדודים, תחצו בדרככם). לקראת סוף הדרך תעקפו מימין (או תחצו באמצע) סוללת-עפר צה”לית גבוהה. עלו כקילומטר וחצי לעבר צומת שבילים (*), פנו ימינה בצומת ליד שרידי טומולוס (גל-אבנים קדום, אולי שרידי קבר) ועצרו אחרי כ-200 מטר. אתם בנ”צ 0472 – 1035. קחו כובע+מים, נעלו את המכונית ועתה – לפלאים.

     המדרון המתון לדרום יוביל אתכם תוך שתי דקות לנקודת תצפית מדהימה (“וָאוּ, וָאוּ, וָּאוּ…”), מצפור על קניון בשכבת חול נוקשֶה קדום (בן כעשרים אלף שנים, מתקופת הקרחון העולמי האחרון). ארצנו היתה שרויה אז באזור היבש שבשולי הקרחון וחוותה הרבה חול נודד באווירהּ. החול הצטבר בעמק הזה וכשחזרו הגשמים – זה מה שקרה… אל תתעלמו מהדרך היורדת מימין – בקרוב אולי תרדו בה – והטילו גם מבט על ההר שברקע שבראשו אנטנות: זהו שיא הר קרן, 370 מ’ מעל לפני הים.

     לידכם משמאל – עוד טומולוס, מרשים יותר מקודמו, ביחוד כאשר תדעו את גילם – כארבעת אלפים שנה! אחרי שתוסדר נשימתכם חזרו לאורך מדרגת המצוק שמשמאל במעלה המדרון ולאורך שוליו ותתקלו בריכוזים של שברי-צור כהים: אלה תחנות-עבודה של האדם הקדמון שייצר בהם כלי-צור לשימושו. אפשר אפילו לדמיין היכן ישב הַמְּסַתֵּת.

     במחצית הדרך בחזרה לרכב – פנו שמאלה (מערבה), נסו לאתר באמצע המדרון תעלה רדודה הכרוייה בשיפוע קל מערבה; אם תצעדו לאורך התעלה – לאחר כ-200 מטר יתברר לכם שהיא אמורה לאסוף מי-גשמים היורדים על המדרון שמעליה ולמלא בריכה (מעבר לדרך). מעל שולי הבריכה – כדורי-צור ענקיים, מעל למטר קוטרם, קבורים בקרקע (שרידי שכבת הצור הטבעית). מבט לעמק ימינה – אשל כביר (נקודת-צל נדירה!)  ושרידי חקלאות (סכרים בערוצים), אולי השרידים בשטח שייכים לבדווים שגידלו כאן אוֹפְּיוּם עד שנות ה-60 של המאה הקודמת.