אות בת אלפיים שְׁנוֹת

אות בת אלפיים שְׁנוֹת

(נגיעות של נַבָּאטים בחבל הבשור)

לאחרונה שָׁבְתי להרהר בחלקם של הנבאטים במארג האוכלוסיה הקדומה של חבל הבשור התחתי, בעקבות עלייה מקרית על עקבותיהם בשני אתרים: זיהוי שבר זעיר של כתובת בכתב נבאטי (בסך-הכל אות וחצי…), חרוטה על אבן שמצאתי בתל שרוחן וזיהוי שרידי כתובת נבאטית ארוכה (ארבע שורות?) חרוטה על חוליית-עמוד אבן מחורבת מעון, מאוסף ניר עוז.

By: Etan J. Tal via Wikimedia | CC BY 3.0
כתובת-סלע הכוללת גם סימנים נבטיים בוואדי ראם – ירדן

מי היו הנבאטים? המקורות ההיסטוריים המעטים בני-זמנם מכנים אותם לעתים "ערבים". זהו אולי רמז למוצאם המקורי מחצי האי הערבי. המקורות והממצא החומרי האופייני מצביעים על נוכחותם בלֶבַנְטְ לפחות משלהי המאה הרביעית לפנה"ס (=אלכסנדר מוקדון ויורשיו) אך ייחודם הולך וגוֹוֵעַ במאות השנייה והשלישית לספירה, לאחר סיפוח ממלכתם לאימפריה הרומית: ממש עַם-קְצַר-מוֹעֵד, אך בעל נוכחות מיוחדת.

שלא כמו עמים אחרים שחרגו מלב הישימון על-מנת להתנחל באדמות פוריות, לעתים בכוח הזרוע – הקימו הנבאטים את ממלכתם במדבריות שֶׁבְּשׁוּלֵי כנען, על כל צמתי הדרכים של הסחר המדברי ("ככה זה" 68). זהו המאפיין הבסיסי של הנבאטים וזהו מקור עושרם – אך גם מקור אסונם: שליטתם על כל נתיבי המסחר הבין-לאומי במזרח התיכון עוררה את רומא – הצרכן העיקרי של הטובין ששונעו מהמזרח –  לעבור על הַדִּבֵּר התשיעי ("לא תחמוד") ובעזרת האיום בלבד של צבאהּ האדיר חיסלה את בית המלוכה הנבאטי: הרומאים הצליחו היכן  שהממלכות ההלניסטיות בַּלֶּבַנְטְ, החשמונאים ומלכי בית הורדוס ניסו – וכָשְׁלו.

הנבאטים גידלו את מזונם ומזון שיירות הגמלים שהם ניהלו, במערכות של חקלאות מדברית מתוחכמת המבוססת על ניצול מֵי-נֶגֶר. חלק מהטכנולוגיות הללו פותחו בדרום חצי האי הערבי מאות שנים קודם לכן, חלק למדו הנבאטים מהשרידים שנותרו בהר הנגב מהחקלאות היהודאית הקדומה וחלק הם שִׁכְללו בעצמם.

באופן נדיר ביותר לגבי תקופתם, לנבאטים היתה תודעה לאומית מפותחת מחד גיסא, וסקרנות עצומה לגבי תרבויות שכנות מאידך גיסא: על רקע אמונתם המדברית המקורית, הם אימצו את היסודות ההלניסטיים באמנות, בדת ובסדרי-שלטון (שכנראה השפיעו עמוקות על התהליך המהיר של מעברם מנוודות להתיישבות-קבע). הנבאטים שָׁאַלוּ את הכתב מהארמים תוך התאמה לניב הערבי שלהם ואלפי הטקסטים שנתגלו מצביעים בבירור על אוֹריינוּת מדהימה בקרבם (אף שלמרבה הצער, מועטים מהם בעלי ערך היסטורי של ממש),

מרכז ממלכת הנבאטים היה בדרום ממלכת ירדן ובצפון סעודיה, אך בשיאהּ, השפעתהּ הגיעה עד לעיבורי דמשק בצפון ולהר הנגב ולצְפון סיני במערב. שרידי התרבות הנבאטית מאובחנים בשטח  בארכיטקטורה שלהם, בכתובות, בחפצי האמנות (הנדירים) אך בעיקר בשברי כלי החרס המיוחדים, הדקים כקליפת-ביצה והמעוטרים בדגמים מעולם הצומח. בית-יוצר לכלים כאלה נתגלה בחורבות עבדת.

by Ester Inbar, available from http://commons.wikimedia.org/wiki/User:ST
שרידי כנסיה נבטית בשבטה

כבר צוין לעיל כי הנבאטים התנחלו בשולי המדבר, בגבול הארץ הנושבת. בשנת 1964 הגיע לאזורנו הארכיאולוג חוקר הנגב, הערבה ועבר הירדן המזרחי (ועובד ה-CIA…) נלסון גליק, שניסה בעזרת כמה מחברי נירים (שצרפו גם אותי) וקומנדקר (=נ"נ) שקיבל מצה"ל למפות את גבול התפשטותם של הנבאטים מעבר לצפון הר הנגב וליישובָם חלוצה ("ככה זה" 103).

הסיור נמשך שלושה ימים ועל-אף מאמצינו לא הצלחנו לזהות בהר קרן, בחולות חלוצה ובחבל הבשור התחתי שרידים שניתן להגדירם כ"ישוב נבאטי", מלבד מצבורים דלים בודדים של חרסים נבאטים בחולות וליד נביעות באר צאלים שהוערכו כשאריות של מוקדים או אתרי-חנייה קצרי-מועד. לא עזרה גם הבטחתו של גליק כי יעניק ג'יפ במתנה למי שימצא כלי-חרס נבאטי שלם (ולמיטב ידיעתי, עד היום זה לא קרה…). נחמה פורתא – הוא לא פסק מלספר בדיחות ו"הפיל" אותנו מצחוק… גם הסקר הארכיאולוגי המפורט שלי, שהחל עשר שנים יותר מאוחר, הוסיף לתמונה רק עוד אתר דל אחד כזה (בין גבולות לצאלים, "ככה זה" 85). נראה שסקר גליק היה מהימן ומייצג.

עתה, עם תוספת של שרידי שתי כתובות נבאטיות (בשרוחן ובמעון), מתעוררת מחדש הסקרנות לגבי משמעותן לתיחום הנוכחות  הנבאטית בצפון הנגב.

דן גזית.

 

פורסם לראשונה ב "ככה זה, גיליון-108"

 

השארת תגובה