אותיות מחכימות

אותיות מחכימות

(אותיות, מלים וטכסטים עתיקים במרחבי חבל הבשור)

יש ולארכיאולוגים נדבקת תדמית של "ציידי אוצרות" בגלל מעללי אחדים מהם במאה ה-19 ולא מעט בזכות סרטי-קולנוע אוויליים; במציאוּת – אין כאוצר נכסף לחוקר הקדמוניות מאשר גילוי מלה כתובה באתרהּ.

סימני הכתב המצרי בשלבי התפתחותו הראשונים (פרוטו-הירוגליפים), בני שלהי  האלף הרביעי לפנה"ס, נתגלו בעין בשור (שבפארק אשכול) על גבי גושי טין שבמקורם כיסו קשרים בשרוכים שחיזקו אריזות ("פלומבות") של אספקה לאנשי האתר (וראו ב"ככה זה" 15). על הטין הלח גולגלו חותמות-גליל (טרם הַמְצָאַת חותם החרפושית) שהותירו שמות פרעונים קדומים (וּדִמֻ, אֶנֶזִבּ) ושמות פרטיים של פקידים רמי-מעלה (כגון כָּא = "ציפור הנפש"). סימני-כתב ראשוניים אלה נדירים אפילו במצרים ומייחדים את אתר עין בשור כשלוחה רשמית של הממשל המצרי בדרום כנען בעת ההיא.

מלבד מְצַאי חותמות אישיים (וראו ב"ככה זה" 5) ומטבעות שכבודם במקומו מונח, נתברך אזורנו בכמה כתובות חשובות למדע. בקֻבּוּר אל וַּלַאיְדה, על גדת נחל בשור מול שפך נחל גמילה, נמצא אוֹסְטְרָקוֹן (שבר כלי-חרס המשמש מצע לכתיבה) ועליו חרוטה שוּרה באלפבית כנעני מהמאה ה-12 לפנה"ס (וראו ב"ככה זה" 3) המכילה שני שמות פרטיים וסִפְרָה מצרית. כתובת זאת היא תוספת חשובה ביותר לקומץ הכתובות הכנעניות בארץ.

בתל גמה התגלו אוסטרקונים המכילים רשימות של שמות פרטיים בכתב ארמי מהמאה ה-7-8 לפנה"ס; חלק מהחוקרים מגדירים את השמות כ"פלישתיים" ומשייכים אותם לצאצאיהם של תושבי האתר ששמרו 400 שנה על זהותם, וחוקרים אחרים מייחסים את השמות לאוכלוסיה איראנית או דרום-אנטולית שהובאה לכאן על-ידי האשורים במסגרת שיטת ההגליות שלהם..

באוסטרקונים בכתב ארמי מן המאה ה-5 לפנה"ס שנמצאו בתל שרוחן, ניתן לזהות רשימות מנהליות של חלקות-קרקע ויבולי שעורה הקושרות את האתר למערכת הכלכלית האימפריאלית הפרסית בעת ההיא.

שפע של כתובות-הקדשה הצטבר עד כה מרצפות הפסיפס של כנסיות (ובית-כנסת אחד) מהמאות 7-6 לספירה: רצפת שלאל , באר שמע , גררית , מעון  ומגן. ניתוח סֶמָנְטִי של השמות הפרטיים המופיעים בכתובות אלה (ובכתובות נוספות על מצבות באזור) מציע כי כמחציתם הוא ממוצא ערבי – תופעה המצביעה על הֶרְכֵּב אוכלוסיית חבל הבשור בתקופה הביזנטית. באר שמע גם העניקה לנו את הכתובת המספרת על "אנשי גרר" – ציון גיאוגרפי נדיר המאשש את סמיכות האתר ל"סַלְטוּס גרריתיקוס", אחוזת הכתר המוזכרת בטכסטים מהתקופות הרומית והביזנטית. באחדות מהכתובות מהעת ההיא מוזכרים גם אנשי כמוּרה רמי-מעלה (למשל בכתובת מחורבת פטיש).

במסגרת רשימה זאת יש להזכיר אוסטרקונים לא מעטים מהתקופה הביזנטית שנלקטו באתרים בני התקופה, הכתובים ביוונית (שהיתה אז שפת השימוש) ובעיקר בדיו אדום. רובם  לא עבר עדיין פיענוח ועיבוד מדעי מכיוון שהם חבויים אצל אספנים.

בחורבות אבּוּ בַּקָרָה הפזורות ליד מאגר נירים, התגלתה חֲרִיטָה בערבית: "מחמד סלמאן אלתרבין 1.2.1163" שהיא שנת 1750 לספירה. זהו התיעוד ההיסטורי הראשון (!) של מטה התרבין ששכן בצפון הנגב.

בשנת 2004 – במסגרת מאמר ב"אריאל" העוסק במלחמה העולמית הראשונה –  פרסמתי גרפיטי החרוט במחצבה עתיקה בחורבת חשיף , 4 ק"מ דרומית לאופקים: L.D. McKENZIE N.Z. (ועוד כמה סְפָרות מטושטשות); גל שיין, מהעמותה הישראלית העוסקת באותה מלחמה, נתקל בַּמאמר ועלה על עקבותיו של הפָּרָש הניוּ-זילנדי לורי דנקן מקנזי, מרגימנט  הרובאים הרכוב של אוקלנד, מספר אישי 2058\13 – בעזרת האינטרנט ושני קצינים מצבא ניו-זילנד (וגם שלח לי צילומי-ארכיון של פרשים – ולורי אולי ביניהם – על רקע המחצבה).

אגב, בתשובה לשאלתכם: כן, לורי חזר הביתה בשלום בתום המלחמה.

דן גזית

פורסם לראשונה ב "ככה זה, גיליון-54"

 

השארת תגובה